לכבוד שבת וישב

לחיות עם הזמן

"בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה." (היום יום, ב' מר חשוון)

פעם נהג אוטובוס עצר בתחנה בשביל להעלות נוסעים. בין האנשים הייתה אישה עם כלב ששאלה את הנהג האם מותר לה לעלות על הכלב.
הנהג אמר לה: "אסור מותר, ומותר אסור."
הבנת את הבדיחה? אם לא, מקווה שכשתסיימי לקרוא כבר תביני?
בפרשת השבוע יש לנו את החלומות של יוסף.
החלום הראשון שבחר יוסף לספר לאחיו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה והִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי"
את המילים "מאלמים אלומים" רש"י מפרש כמו תרגומו של אונקלוס: "מאסרין איסרין". (אם עדיין לא הבנת את הבדיחה, יש כאן רמז.. אסור זה בעצם קשור)
רש"י בחר לפרש את המילים "מאלמים אלומים" במילים "מאסרים איסרין", שהכוונה היא קשירה חזקה, כדי להדגיש את הקשר המיוחד שעושים בזמן שקושרים את השיבולים.
מה הקשירה החזקה שלנו?
גם לנו יש עבודה של "מאלמים אלומים". גם לנו יש שיבולים שצריכים להפוך אותם לאלומה אחת.
עוד לפני שירדנו לעולם, התפזרו להם רפ"ח ניצוצות (ואת האמת, יותר מרפ"ח) על פני הגלובוס. הם ירדו ממקום גבוה, מעולם התוהו עד לעולם הגשמי שלנו.
התפקיד שלנו עכשיו זה לצאת לבחוץ, לשדה, ולקבץ את הניצוצות.
מה זה שדה בכלל?
בואו נלך 3 חודשים אחורה, לחודש אלול. זוכרות את המשל של המלך שמגיע לשדה לקבל את אנשי העיר?
המשמעות של שדה זה מקום שבני אדם נמצאים שם, יש שם צמיחה. אבל המצב של אנשי השדה לא כזה fancy לעומת המצב של אנשי העיר, שמכירים יותר במלך, יש להם יותר שפע, ובאופן כללי, הם יותר חכמים וקרובים למלך.
שם, בשדה, אנחנו צריכות ללכת ולאלום אלומות.
ואיך מאלמים את אותן אלומות? איך מעלים ניצוצות?
האמת האמיתית היא, שהרבי אמר שכבר העלנו את כל רפ"ח הניצוצות לקדושה, ואפילו את הכפתורים כבר צחצחנו. מה באמת נשאר? הלוואי והייתי יודעת..
מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות, מתקשר לי"ט כסלו.
מי לא מכירה את האיחול "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות.."? אני מניחה שכולן מכירות.
"לימוד החסידות" משמעו ידע והבנה. משהו שמתווסף אצלי בשכל. ובקשר לאלומות, זה מתבטא בלימוד חסידות, גאומ"ש וכל דבר אחר.
"דרכי החסידות" כוונתו המעשה בפועל. לצאת ולהשפיע מהאיכות שלנו, ממה שיש לנו.
האמת היא, שכל המטרה של לימוד החסידות היא כדי שנבין בשכל, ואז נוכל גם ללכת בדרכי החסידות.
"נר לרגליך" (מתהילים) אומר שה"נר", העניין הגבוה, המואר, הנעלה, מגיע בסוף ל"רגליך". לא לראש, למוח או לכל איבר נעלה אחר. דווקא לרגל. למקום ההכי נמוך, שמרמז על הדרך, ההליכה בפועל, המעשה.
נחזור לאלומות שלנו.
לא מספיק שאדם מתייגע בשכל שלו ושם "מקבץ אלומות". בשביל לקבץ אלומות צריך לצאת לשדה, לבחוץ, ושם להשפיע על עוד יהודים ולאסוף ולקשור אותם יחד לקב"ה.
ולכן, רש"י כותב את הלשון של "מאסרין איסרין", שזאת קשירה חזקה. קשירה שלא תותר (היי, עוד רמז לבדיחה, "תותר" קשור ל"מותר" והפירוש זה "חופשי"). צריך קשר חזק לנשיא הדור.
והשלימות של העבודה היא, כשכל האלומות שקשרנו, יהיו כאלה קשורות לצדיק עד שישתחוו אליו, כמו בחלום של יוסף הצדיק.
שתהיה שבת שלום לכולן, ושנזכה להתקשר בקשר חזק לרבי!
נ.ב, את הבדיחה, כבר הבנת?