להקשיב ללב

או לל"ג…
אוף אני כל יום קמה ליום חדש אבל אני לא באמת מרגישה שקמתי ליום חדש
כול יום אותו הסיפור

קמה בבוקר נוטלת ידיים או ששוכחת, וזה לא מוצא חן בעיני.

מתלבשת לא כמו שאני אוהבת אלא כמו שהחברה אוהבת.

הולכת לבית הספר למקום שאני לא אוהבת, חוזרת לבית לעשות דברים שאני לא אוהבת, הולכת לישון בתחושה שלא עשיתי משהו שיספק אותי ובידיעה שמחר יהיה יום דומה לזה.

מתי, מתי אעשה משהו בשבילי ולא לאחרים? מתי אתלבש אייך שאני רוצה?

כלומר, לפי כללי ההלכה אבל לפי הטעם שלי.

מתי אלך למקום שאני אוהבת? מתי ארצה את עצמי ולא את הסביבה? מתי?

זה מצחיק לחשוב על זה אבל האמת אני מרגישה כמו עבד לחברות שלי, לסביבה שלי.

מתי יגיע החופש האמתי בו אף אחת לא תעיר לי על איך שאני מתלבשת / מתפללת / מקיימת מצוות מדברת או עושה כל דבר אחר שאני אוהבת?

החלטתי באמת שלכבוד ל"ג בעומר אשתדל לא להעיר ולא לשפוט ולנסות להסתכל על כל דבר ועל כל אחד בעין חיובית.
אני מאמינה שרובכן תימצאו את מה שניסיתי לומר מאחורי המילים

ואני באמת רוצה לאחל לכן שלכולנו יבוא היום בו לא נקשיב לסביבה אלה נקשיב ללב שלנו

מאחלת לכולכן ל"ג בעומר שמח