תפריט
אני לא יודעת..
אלייך, חברתי
אני חברה שלך. מדברת איתך די הרבה. אבל לא פתוח.
כי אין לך אמא. ולי יש.
אז כשאני רוצה להגיד אמא שלי התלהבה ממשהו, אני אגיד התלהבנו ממשהו.
כי לך אין אמא. וזה לא פייר, כי היא לא תתלהב….
את רוצה ככה? או את מעדיפה שאני אדבר איתך חופשי על אמא שלי?
תגידי. תעני כי זה חשוב לי.
כשאת שואלת אותי במה אמא שלי עובדת אני מהר מחליפה נושא.
כי אמא שלך לא עובדת בשום עבודה, כי היא בכלל נפטרה…
השיחה איתך מאוד שקולה. כל מילה מדודה. שלא תפגעי. בחיים אני לא אשבח את אמא שלי שאת בסביבה.
את רוצה ככה? או שאת מסכימה שאני אדבר חופשי על אמא שלי?
ועוד משהו-
בחיים לא אמרתי לידך את המילה " מת/ה" "נפטר/ה" "נהרג/ה" 'יתומ/ה"
כי זה חלק ממך. איך אני אומר מילה שתציף בך כאב וצער? ושוב. זה מגביל.
אני לא יכולה לספר לך שום דבר שקשור למוות…
ושמישהו ששנינו מכירות נפטר, אני מפחדת להתקרב אלייך. שלא תחילי לספר על הפטירה של אמא שלך בעצמך.
ובכלל, את בחיים לא אמרת לי שאת יתומה, חברות שלך אמרו לי, ולפעמים שאני מרגישה שעוד רגע תתחילי לדבר על אמא שלך,
אני ישר מתחילה לדבר איתך על האוכל שאכלתי אתמול…
אז בבקשה, תעני לי, התגובה שלך תציל אותי. ככה אני אוכל לדעת מה ואיך ועל מה לדבר איתך.
יתומות יקרות! מאבא או מאמא, אני מברכת אתכן שלא תדעו עוד צער. ושמהר מאוד תיפגשו עם אבא/ אמא שלכן בגאולה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
הי אני רוצה שתדברי איתי חופשי!!!
את לא מבינה איך אני נפגעת מהבנות האלה שהולכות לידי על קצות האצבעות זה כואב יותר מהכלללל!
אני נורמלית ורגילה בדיוק כמוך…! מותר לי לשמוע את כל הסיפורים שלך על אמא שלך ועל משהו שנפטר… זה כואב שהוא נפטר אבל זה לא קשור אלי ולא כל דבר אני מקשרת לאמא שלי…
וסתם אולי תשאלי את חברה שלך מה נוח לה?!
וזה שלא אמרתי שאני יתומה זה בגלל שלא יצא לי ואין לי כוח להיכנס לזה ואולי אפילו רק בגלל זה שאני רוצה שתהי הכי רגילה איתי?!
עצוב ולא נעים…
אני חושבת שאין בעייה להזכיר את המילים הנ"ל (ויש לי אבא ואמא ברוכשם!!!!). להפך, היא רואה שאת נמנעת ואז נוצר מצב עודיותר לא נעיםם….
היי, את כותבת ממש יפה!! גם אני יתומה… ודווקא יותר מעליב אותי אם לא מתנהגים לידי בחופשיות ואני בטוחה שכל אחת כמוני רוצה שירגישו לידה הכי רגיל שאפשר.. לפעמים אני חושבת אם לספר את זה לאחרים או לא, כדי שלא יתחילו להתנהג אלי אחרת או לרחם.. אז באמת- תתנהגי אליה הכיי רגיל והכי חופשי שאפשר ותספרי לה הכל! בהצלחה ענקית!! וכל הכבוד על הרגישות:)
בתור חברה של כמה וכמה יתומות לצערי, הדבר הכי חשוב בחברות זה להיות טבעית וככה היא לא תיפגע, תדברי אליה רגיל על אמא שלך ועל כל מה שאת רוצה אם היא תקלוט שאת בעצם מסתירה ממנה דברים כדי שלא תיפגע היא תיקח את זה מאוד קשה!
אז תהיי איתה טבעית והכל יהיה בסדר…
אני רוצה להבהיר משהו אני מכירה ילדה יתומה אחת מקרוב ויש לנו קשר ממש טוב.
פעם כשדיברנו היא אמרה לי שמפריעה לה שלידה לא מדברים על האמהות כי אמא שלה נפטרה וכשכבר מישהי מתחילה לומר משהו על אמא שלה כולן משתיקות אותה במבטי העיניים שלהן כי יש פה יתומה מאמא.
הילדה הזאת אמרה לי שזה קשה לה שהן מפסיקות באמצע רק בגלל שהיא נמצאת היא אמרה לי שזה שעוצרים באמצע זה רק מגביר את הכאב! והיא מעדיפה שידברו חופשי שלא ישקלו כל מילה שלהן אם ואיך לומר.
וגם אני מוסיפה שבדרך כלל הבנות שמפסיקות לדבר על הנושא או מתרחקות ממנו כמו אש זה לא בגלל שהן מרחמות על היתומה שיכאב לה הן חושבות על עצמן! שלהן יהיה קשה לדבר על זה לידה! שלהן לא יהיה נוח לשמוע אותה מדברת על אמא שלה כי הן לא ידעו איך להגיב!
נקודה למחשבה…
חופשי הדיבור הזה המסתייג הנמנע יוצר תחושה לא נעימה לא טבעית אמא זה חלק מהחיים שלך מוות זה חלק ממה שקורה כאן אם היא חברה טובה היא צריכה להיות חלק ממה שקורה איתך. ולה מותר לשתף מה שקורה איתה עם המוות בלי אמא תגידי אותה היא תכיל אותך ומותר גם לא היא לא חייבת לדבר אבל שיהיה בניכם שיח פתוח לדבר על כול מה שרוצים כי ככה זה קשר שהוא נכון וטוב הוא מכיל גם את הדברים הפחות נעימים. וכמובן כול זה בתנאי שהיא בסדר שלא בוכה כול פעם שמדברים על זה ואת יודעת מה תוכלי לשאול אותה איך היא רוצה שיתייחסו אליה
חבל. הילדה הזאת היא עוד הרבה דברים חוץ מיתומה
היי אני יתומה רציתי לענות לזה מנקודת מבט שלי. תזכרי שממש ממש לא הכרחי שזה נכון גם לגבי החברה שלך..
א. שבנאדם לא פתוח איתך את מרגישה את זה. במיוחד אם לא תשמעי אף פעם את המילה אמא מחברה טובה – מילה כל כך שימושית.. זה לא נעים להרגיש שמרחמים עליך.. אני הייתי רוצה שחברות שלי ידברו איתי על מה שבא להן.
ב. "שאני מרגישה שעוד רגע תתחילי לדבר על אמא שלך,
אני ישר מתחילה לדבר איתך על האוכל שאכלתי אתמול…"
– את מפחדת לשמוע על הפטירה של אמא שלה? זה לא מפחיד. זה רק יקרב אותכן ותרגישו יותר טוב אח"כ
ג. "כשאת שואלת אותי במה אמא שלי עובדת אני מהר מחליפה נושא."- זה נראה שאת יותר חרדתית ממנה. תני לה לשאול. למה לא? נראלי שהכל נמצא בראש שלך..
ד. אל תדאגי.. אני זוכרת את אבא שלי טוב מאוד גם בלי שאת תדברי על שלך.. ולא כל מילה מציפה בי רגשות צער. אלו החיים שלי ואני השלמתי עם זה.. וחוצמזה,מה זה מנחם אותי שעוד בנות "יקברו" את אבא שלהן שהן לידי..:)
אגב, אני כן מספרת לחברות על אבא. לא כל כך בקטע של הספדים וזה 🙂 אבל אם לדוג' נשב עם בנות והם ידברו על מה שאבא שלהן יודע להכין במטבח מתאים לי להתערב ולומר בשיא הפשטות, "כן גם אבא שלי הכין שניצלים טעימים" ככה. וחברות שלי רגילות. פעם שהיו שומעים אותי אומרת את המילה "אבא" ישר היה עולה להם שהוא נפטר.. אבל היום כבר לא שאני מדברת על אבא זה כמו כל אחת אחרת..
(אממ סעיף ד' יכול להיות שחברה שלך ממש ממש הפוכה ממני אז את פשוט צריכה להכיר אותה ולראות אם היא גם כזו)
בכללי אני חושבת שאת צריכה להתייחס אליה כאל "מושקי כהן" (לדוג'.. אם זה השם שלה 🙂 כאילו מרגיש לי שבכל מגע שלך איתה את ישר זוכרת וחחושבת שאין לה אימא.. ושאת רואה אותה ישר עולה לך בראש "יתומה".. לאידעת.. סתם תחושה שלי. אם זה נכון מקווה שזה יעבור עם הזמן 🙂
לסיום כדאי לך לזכור שהיא ילדה רגילה לכל דבר וזה שנפטר לה אמא לא הופך אותה לטראומטית מסכנה שצריך לדבר איתה בזהירות. ככה לפחות אני הייתי רוצה.
ואני מדגישה שוב ושוב שזה הכל פה מהמבט שלי ואיך שאני הייתי רוצה שיתחסו אלי! טוחה שאצל כל אחת זה שונה. מקווה שאת מכירה אותה טוב ותוכלי לראות אם היא גם חושבת כמוני. ואולי עדיף שפשוט תדברי איתה על זה פעם אחת ישירות. אני חושבת שהיא תבין ותעריך את זה
תקשיבי.. שנה שעברה היה לי כמה בנות בשכבה יתומות והייתה אחת שממש היתפדחתי לדבר איתה עלזה וכל פעם שהיא הייתה אומרת משו הייתי יכולה אפילו ללכת. עד ששמתי לב שזה יותר כואב לה. והשנה. עברתי בצפר ויש מישי שאנחנו חברות דיי קרובות ומדברות הכי חופשי בעולם. היא אומרת לי על אמא שלה, ואני על אמא שלי, ברור שזה כואב וקשה אבל צריך להמשיך. אל תיתקעי. היא ילדה רגילה ורוצה שתדברי איתה רגיל.. לא כל משבר שעוברים צריך ליתקוע. צריך ללמוד להמשיך. אחרת לא נוכל לדבר אחד עם השני..
ב"ה
טוב, אז להתחיל עם המגילות?! פחות…
אני רק אומר שאני בין המזדהות, היתומות…
בכלל אבל בכלל לא קשור!!!!!!!!!!!! זה מה שיש לי לומר… בין הכאב של הפטירה לבין ההורים שלכן!
פעם דיברתי עם חברה בקשר למשהו… והבאתי דוג' בקשר לזה שאין לי אבא(כדי לעודד אותה) לאחר מכן היא פנתה אליי ושאלה אותי אם זה הפריעה לי השיחה, כי זה הגיעה למקומות רגישים… אני ממש הערכתי אותה על זה! ואמרתי לה שממש לא מפריע! אז עצה ממני! תשאלי, ותדברי עם אמת ואהבה… זה מתכון שתמיד עובד! בהצלחה!
וואי דולי, זה בדיוק התחושה שלי.
אני רואה את החברה שלי אני רואה ת'יתמות.
זה קורה לי במלא דברים וזה כלכך מעצבןןן.
אני רואה בן להורים חרשים אז זה מה שאני רואה בילד,
קיצער,,,
תתני לי טיפ איך להשתחרר מיזה.
אגב אני רואה יתומות אני רואה גבורה ובגרות . פחות מסכנות
אני יתומה,
וזה לא נחמד כשמעבירים נושא מיד שמישהי מתחילה לדבר על אמא.
את חושבת שאני לא מרגישה?
זה הרבה יותר מציף אותי על זה שאני תמיד שונה. לא כמו כולם.
עדיף שתדברי רגיל, ספונטני.
ותדאגי שהיתומה שלידך תרגיש בנוח.
*יתומות זה באמת נושא רגיש ומאודד תלוי איך היא עם זה..
תקישי מאמי,
אני התיתמתי מאבא לפני שנה, ביופ הראשון שחברות שלי באו לנחם אותי אמרתי להן שאני ילדה ר ג י ל ה ואפשר להגיד לידי את המילה אבא.
כי זה לא שאין לי אבא, יש לי אבא כמו כלון- רק שאבא שלי עבר דירה, הוא נמצא רחוק, אבל בניגוד אליכן אני יכולה לדבר איתו מתי שבא לי והוא מסדר לי את העניינים.
בת שאין לה אבא או אמא היא לא שונה!! היא בדיוק כמוך. אולי בהתחלה זה קשה אבל אין מה לעשות. מתרגלים.