תפריט
הכל מעורבב לי
המשך מהפוסט הקודם, שבו תיארתי פרידה מחברה טובה.
אנחנו לא מתעלמות, פשוט גמרנו עם זה. חיים רגילים.
הא הא הא, בדיחה טובה…
אני מתגעגעת, היא חסרה לי, ציר חיי אבד ואני מסתובבת כמו סביבון בלי רגל- נכון, רק ליפול אני מסוגלת עכשיו. יש סביבי עשרות אנשים שמוכנים לתמוך בי וזה לא מספיק, לא מספיק. שום פעילות לא שווה, שום שיעור לא מעניין, העיניים שלי רק עליה והן כואבות מרוב מבטים גנובים מהצדודית. חוסר תפקוד, אובדן. אתן חושבות שאני מגזימה, זכותכן. אני גם חושבת שזה מוגזם. איך נפלתי ככה? למה לקום כל כך מסובך?
אני לא מסתכלת, אני מתמקדת בעצמי, בעבודה שיש לי לעשות, ואז היא מתיישבת לידי.
אל תהיי פה!! לכי!! איך אפשר להתרכז ככה? קטעי זכרונות שופעים עד קצות האצבעות, אני שורטת את השולחן. שואלים אותי שאלות, מספרים לי בדיחות, ולי קשה להגיב. הצחוק שלה מכה באוזני, מפיל אותי למצולות זמנים אבודים.
שתינו מנסות להאמין שהכל רגיל, שלמחוק יעזור, שלהתמקד בעתיד זה הפתרון.
היא שונאת אותי.
היא מתאמצת, היא מנסה להיות נחמדה, מתעקשת להתנהג רגיל.
הקיום שלי הוא כתם מרוח על מציאות אידיאלית.
והיום היא עצבנה אותי.
אוהו עצבנה אותי.
הזעם טיפס והמריא עד לשורש שערותיי.
לא עניתי לה, כי כל מה שהיה לי להציע היה בבחינת מי שופכין.
אבל כן עצבנתי אותה חזרה.
ילדותי, נכון?
כי הנקודה מתפספסת- דיברתי איתה!
מגוחך, ילדותי, מטורף, תלותי, נואש- הכל נכון. אבל כל כך נהניתי!! דיברתי -איתה-, הילדה האהובה עלי. הרגשתי את השנאה שלה בכל הברה. השנאה של האדם הכי יקר לי. הייתי איתה, ביחד, באותה סיטואציה, אחרי כל כך הרבה זמן שהיא לא היתה לידי.
בשבילי זה היה עוד רגע יקר יחד איתה.
רגע מריר, זועם, רגע שמותיר כוויות, אבל חלקתי יחד איתה חוויה.
תודה למי שהקדישה מזמנה, ואהיה יותר ממרוצה למצוא תגובות- שליליות, חיוביות, תרגישו בנח.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
וואו איך אני רוצה לדבר איתך על זה… אני ממש מכירה את זה מקרוב.. את צודקת בהרגשה שלך היא כל כך נכונה..
אני לא יודעת אם אני מתמודדת נכון, אני מנסה ככל יכולתי ואני עדיין בשלב של פסילת אפשרויות. בפוסט הקודם הצגתי את אפשרות ההתעלמות (נכשל חלקית) לעכשיו הצגתי את אפשרות המריבה ראש בראש (לא בריא). קיצר לא פיקניק
התכוונתי שאני ממש מכירה את הסיטואציה במיוחד הפסקה האחרונה… כמה שזה נכון שכך תרגישי..
וואו כל כל מוכר, עם קצת שינויים… כמה שזה כואב להזכר…. מקווה שיהיה לך טוב בעז"ה…
אאוצ'…. את כותבת יפה ומרבה בתיאורים, מצב לא קל בכלל!
כ"כ מבינה אותך..
קבלי עצה ממני 😉 – אם למשל קורה מצב שאת רוצה להתרכז ופתאום היא מתיישבת לידך, אז שתדעי, יש לך את הכוח להשליט את המוח על הלב! זו עבודה אבל את יכולה! תחשבי עלזה..
בהצלחה:) מקווה שהפוסט הבא יהיה עם בשורות טובות;)
גם לי זה קרה עם חברה טובה, טובה זה לא מספיק מתאר את הקשר הכל כך קרוב שהיה לנו! אבל ברגע ששמתי לב שאני כבר לא באה לה טוב בעין, התרחקתי מיד! אני לא רוצה לאהוב ילדה שלא בטוח שמה שאני מרגישה אליה הדדי. זה נשמע מוזר אולי, בטח אתם חושבות שאני מגזימה, או אולי יש לי בעיה. כי אולי הרגשות שאני מרגישה אליה קצת מוגזמות. יש בנות שאמרו לי 'מי ישמע היא בעלך'. אבל זה היה ההרגשה שלי!
הדבר הראשון שעשיתי זה להגיע לידיעה שהיא מסכנה! כן היא פשוט מסכנה! הרי אני מכירה את עצמי ויודעת כמה אני טובת לב, כמה אני רגישה לחברות שלי, כמה אני מוכנה לתת מעצמי, כמה טוב יש בי! אפילו כשאני עושה טעויות! והיא הפסידה!! היא הפסידה להיות חברה של ילדה מהממת כמוני!! אז היא מסכנה!!!
נשמע מתנשא?? וואלה לא!
כי אם אני לא יאהב ויעריך את עצמי, אז ברור שאף אחד איר לא יהיה מסוגל לאהוב ולהעריך אותי!
אז היא הפסידה אותי הרבה יותר ממה שאני הפסדתי אותה!
והחשיבה הזאת פשוט עזרה לי ברמות שאין לתאר! עמדתי מול המראה כול יום ואמרתי את זה לעצמי שלוש פעמים לפני שיצאתי מהבית. וזה עבד! פתאום הרגשתי שאני לא צריכה אותה, שיש כל כך הרבה בנות שישמחו להיות איתי, שהם אוהבות אותי באמת! והיא? אומנם כואב לי על הזמנים שכן היינו ביחד וכן היה כיף איתה ועכשיו הם לא יחזרו. אבל… זה הפסד שלה!
ווואו עדי את מהממת!!!!! איך הצלחת?! הדבר הכי קשה בעולם זה לאהוב ולהעריך את עצמי.. מעריצה אותך ואשמח לתשובה איךךך
זה בכלל בכלל לא היה קל, אני מאד ביקורתית כלפי עצמי בדרך כלל, אבל פתאום הבנתי את מה שכתבתי קודם, 'אם אני לא יאהב את עצמי, ברור שאחרים לא יאהבו אותי!' ואז פשוט עשיתי רשימה של כל הדברים הטובים בי. וכמו שכתבתי קודם, כל יום לפני שיצאתי מהבית עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי שלוש פעמים את כל היתרונות שלי, ולאט לאט זה נכנס לי לתודעה. מקווה שעזרתי
עדי זה אחלה פוסט, תעלי את זה. כן גמני הרגשתי ככה, כאילו אני הולכת להיות איתה כל החיים. וזה לא מוזר, אני אהבתי את הילדה הזאת והמשכתי לאהוב אותה, קשה להפסיק כאלה רגשות. אני לא מדברת על זה שעברתי את שלב ה"אין חסרונות לחברה שלי", באמת אני חושבת שהיא ילדה מושלמת, אפילו שכולם חשבו אחרת. עכשיו כולם חושבים כמוני, ורק אני יודעת שהיא לא…
סתיו יקרה!
אני מבינה אותך לגמרי.
זה כל כך כואב וצורב…
כשזה קרה לי, הצלחתי ב"ה לשבת עם חברה שלי וללבן את העניינים והנס שלי זה שכשהיא התרחקה ממני זה לא היה בגלל שהיא שונאת אותי.
את התחושות והרגשות שאת מתארת (חוסר תפקוד, אובדן…) גם אני חוויתי והרגשתי אותן וכנראה מרוב שהן היו חזקות ובהגזמה – הן גרמו לי להבין שהייתי תלויה בחברה הזו… אובססיה מה שנקרא.
ואז לאט לאט עם הרבה עבודה עם עצמי הצלחתי לחזור איתה לקשר של חברות ולא של תלות.
כואב לי לשמוע שאת מרגישה\חושבת שהיא שונאת אותך.
אני אומנם לא מכירה אותך ברמה האישית, אבל נשמע שאת בחורה עם מודעות גבוה לתהליכים פנימיים.. אז אם יש בך את הכוח לבדוק איתה בדיוק על איפה הקשר שלכן עומד – אני מאמינה שזה יעשה לך טוב.
את באמת שונאת אותי? את רוצה שנהיה חברות? כמו פעם? או משהו אחר?…
ליבי איתך..
בהצלחה רבה!
תגובה לריקי: ניראלך שלא עשיתי את זה? כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הילדה הזאת שמה לב רק לעצמה. אני עברתי תהליך של התכנסות עד שהיא נזכרה לשים לב שמה ששאלתי אותה עליו נכון, ואז כבר היה בינינו ריחוק שהקשה עלי לדבר. גם עכשיו, היא לא מודעת לזה שהיא פגעה בי. היא בטוחה שהשתגעתי
מסכימה עם כל מילה של עדיי!! ככ נכון..
אשמח לקבל את הכותרת או קישור לפוסט הקודם.. סיקרנת;)
חני תלחצי על המילים המשך מפוסט קודם, הכי למעלה
תודה! ראיתי?
וסתיו, לגבי הפוסט הקודם, בעקבות הפוסט הזה כתבתי לך גם שם תגובה, אולי היא תעזור לך?
זה ממש מובן שתרגישי ככה, סתיו.
הכי אנושי בעולם.