תפריט
"הוא הלך להביא את המשיח"
היה היה פעם בית. בית יפה, עם הרבה חדרים ושמחה במסדרון. הבית היה בבית שמש.
בבית גרו אבא, אמא, ילדה וילד. יחד הם היו משפחה. למשפחה היו סבא וסבתא בירושלים, מצד אמא, ובחיפה מצד אבא. המשפחה הייתה מתוקה מתוקה. הייתה להם אמא מוצלחת, נעימה וחכמה, ואבא צדיק, ירא שמים, וטוב לב. הילדה בת השלוש הייתה מצחיקה ומתוקה מאוד, והתינוק השקט- רגוע ולא בכיין. כל המשפחה אהבה אחד את השני, ואהבה את סבא וסבתא. גם את הדודים הרבים מכל צד אהבו שם כולם, ואת בני הדודים כמובן.
לאמא שלהם היו עוד שתי אחיות, ולאבא שלהם היו שמונה אחיות וחמש אחים. כל המשפחה אהבה אותם. אמא שלהם הייתה בכורה, ואבא שלהם- תשיעי.
יום אחד החליטה המשפחה לנסוע לחיפה, לסבא וסבתא האהובים. ארזו מזוודה, לקחו תיקים והתארגנו ליציאה. ארזה אמא את פאתה, בגדי השבת ושאר הדברים. ארזה ילדה את בובתה, הסיכה האהובה וספר מתוק. ארז ילד את בכיו , מוצצו, וחיתולו. ארז אבא את הספודיק, את חליפת השבת, את ספרו שלמד, ואת גמרתו הקדושה. נסעו כולם צפונה, ויתרו על אוטובוס עמוס מדי, כי הסביר האבא ש'אנחנו לא נדחפים'. אכלו חטיפים טעימים ושוקו שווה שאמא אוהבת אז אבא קנה לה במיוחד. חייכו, וצחקו, ושמחו. בסוף בסוף בסוף, לאחר נסיעה ארוכה מעייפת ומחוייכת, הגיעו בשלום ליעדם הנעים- סבא וסבתא! פרקו מזוודותיהם, התמקמו בחדר המאורגן להם, שמחו עם הגיסים, הגיסות, האחים, האחיות, האחיינים, האחייניות, וכולי וכולי.
באותו ערב, היה זה ל"ג בעומר. אמא של המשפחה תיכננה ללכת עם גיסותיה למדורה של החיידר, זו השכונתית. והאבא? היה לו חלום. חלום סודי שהוא רצה להגשים. הוא רצה להיות במירון. עד אז לא היה במירון ביום ההילולא, והפעם רצה לנצל את שהותו בצפון להתעלות רוחנית. דיבר עם אשתו, וקיבל את אישורה. דיבר עם אחותו הקטנה, וביקש ממנה להשיג לו כרטיסים. האחות המסורה אצה רצה נחפזה למוקד והשיגה לו כרטיס מצוין. שמח האבא ויצא כשנהרה על פניו.
נסע האבא, התעלה והתקדש. ודיבר עם אמא בטלפון. אבל הוא לא שמע אותה טוב, אז אמר שיתקשר אחרי שתסתיים ההדלקה של תולדות אהרון.
ועד עכשיו, מחכה לו האמא, נותנת יד לילדה, מחזיקה את הילד.
עד עכשיו יושבים 16 אבלים בבניין הישן בחיפה ההררית, ובוכים את לכתו של יקיריהם.
עד עכשיו יושבת אחיינית צעירה על מדרגה, גבה שפוף, והיא חורטת על דף את כאבה, את אבלה.
כי בינים הצדיק שלנו, הלך. ולא חזר.
ת.נ.צ.ב.ה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
???
זה דוד שלך?
כן.. ?
איה.
איהההה.
פנקס, ה' לקח ורק הוא יכול לנחם אתכם.
שולחת לך לב ענק וחיבוק❤.
טעטע, תביא כבר גאולה.
דיייי, נכון! רק הוא…
טאטע, משיחח!!!
איך אפשר להגיב על כזה דבר?!?
???
אמאא.
התלבטתי אם להגיב האמת,הכאב חשוף מידי,והשיר כואב מידי
בשביל לכתוב תגובה.
צריך פשוט לשתוק.
אז,רק רציתי שתדעי שאני איתך.
והכאבת לי בשיר הזה,
פיזית.
ואני לא אחת שבוכה בקלות,אבל אני מרגישה דיגדוג רטוב בקצה העין.
אני איתך מהממת.
חייבים משיח,זהו.
תודה מקסימה, זה מרגש..!
חיייבים משיח עכשיו, עכשיו!!!
אוי באשעפער…
שולחת לך חיבוק ענק. אין לי מה להגיד לך ❣
טור ❤❤❤❤
תודה!
"והאבא? היה לו חלום. חלום סודי שהוא רצה להגשים. הוא רצה להיות במירון. עד אז לא היה במירון ביום ההילולא, והפעם רצה לנצל את שהותו בצפון להתעלות רוחנית."
השורות האלה שרפו לי את הלב.
אולי בגלל שזה היה גם החלום שלי ובדיוק השנה הגשמתי אותו.
אין לי מה להגיב על כזה דבר כואב??
רק שיבוא משיח כבר!!!
וואי, את היית שם??? אאוץ!
רק שיבוא משיח כבר..
אוףף??
זה דוד שלך?
כן… 🙁
אוף
אני פשוט לא יודעת מה להגיב
אני איתך בכאב
ואת מהממת
??
פנקס עם נקודות, ריגשת אותי, אני בוכה ולא מאמינה למה שאני קוראת, כואב לי מדי באזור הלב. שולחת לך חיבוק כל כך כל כך ענק שלא יהיה לך כבר מקום לזוז♥️
פנקס, הלב שלי בוכה איתך.
כמה עצב. כמה כאב.
אין מספיק מילים להגדיר.
כתבת מהמם. נגעת בי.
שיבוא משיח כברר
פנקס
אני בוכה,
לא רוצה
אני רוצה שהוא יחזור
אני רוצה שמשיח יבוא!!!!
אני לא רוצה גלותתת!!!!!
דיייייייי
אני אוהבת אותך, נביאונת שלי ?
וכואב לי מאוד
וכמה שיכאב זה לא מספיק
רק משיח, נאו.
מושקייייייי
אוף זה כל כך עצוב.
אוווווווווווווווףף
משיח נאו!!
❤❤❤
עד עכשיו מחכה לו הילדה שלו על הספסל, אולי הוא עוד יחזור מהכולל וישאל אותה מה שלומה ואיך היה בכיתה.
כמעט עברה שנה, ועד עכשיו הם יושבים, ובוכים את לכתו.
והדף נהיה רטוב, וגם הטלפון. זורם עליו נהר עם יהלומים מנצנצים כאלו, שקופים.
איך מייבשים נהר?
וואו איזה עצוב!!!
מה עוד אנחנו יכולים לעבור????
דייייייייייייייי טאטה! למה?
זה הרבה יותר מעצוב…
פנקסוש אימלה…
עצוב
באמת צריך גאולה!
אאוצצצ
מצמרר!!
??