לבד אני לא יכולה

…
אני חושבת על לחזור אלייך.
וזה גומר.
כי הרגשתי כל כך חזקה שהצלחתי לסיים.
שאני זאת שסיימתי.
אני-שכל כך מפחדת מפרידות.
אני-שכל כך מפחדת מדברים שמסתיימים.
אני-שלא מעיזה לחשוב על זה, אבל לא מפסיקה לחשוב על זה.
וחשבתי על ללכת למישהי אחרת.
מישהי חדשה.
מישהי שאולי תתאים לי יותר.
מישהי רגישה יותר, אולי גם פחות רשמית.
ויש בזה משהו מעודד-להתחיל מההתחלה, עם מישהי חדשה, להתמקד בהווה, ולא בעבר.
אבל זה גם קשה.
כי את כבר מכירה אותי.
מכירה את האנשים שנמצאים בחיי.
מכירה את האנשים שהיו בחיי.
מכירה את האנשים שאני רוצה שישארו בחיי.
מכירה קצת את הדמעות שלי.
מכירה קצת את החסימה שלי.
מכירה את הפחדים שלי.
אני לא בטוחה שהדבר הנכון לעשות יהיה-לחזור אליך. אבל לבד אני לא יכולה!
אני לא בטוחה שהדבר הנכון לעשות יהיה-לחזור אליך. אבל לבד אני לא יכולה!