לא רואה טעם להתחבר

יש לי שאלה בסיסית. למה שאני ארצה בכלל להתחבר לאלוקים? כל שיעור תניא זה למידה על איך להתחבר, על איך ההשפעה של המצוות עוזרת לחיבור שלנו עם אלוקים, על כמה שהרבי הוא הדרך להתקשר לאלוקים. לא מבינה למה צריך להתחבר לאלוקים. הוא ברא אותי. נכון. אז מה? הוא הייצור הפחות מעניין בחיים שלי. אין לי שום אינטרס להתחבר אליו. לא רוצה קשר איתו. ובטח שלא להתאמץ ולקרוע את עצמי בשביל הקשר הזה. אני רואה אנשים מתאמצים, נותנים מעצמם, מה לא עושים בשביל ל'רצות' את אלוקים. וואלה, לא רואה טעם.

שלום לך שותפה יקרה,
מסכימה איתך שהשאלה בסיסית וחשובה, ואני שמחה ששאלת אותה לטובת בנות אחרות גם. תודה לך.

אנו מחויבים להקשיב לבורא. אבל מה עם הרצון?
העובדה שהקב"ה ברא אותנו ומחיה את העולם בכל רגע, היא סיבה מספיק טובה כדי לחייב אותנו להתחבר אליו ולעשות את רצונו, אנחנו חיים בעולם שמתחדש כל רגע ובעצם הוא בורא אותנו כל שניה מחדש. אז אולי אפשר להבין בשכל שיש לנו חובה להתחבר אליו אבל עדיין לא בהכרח גורמת לנו לרצות להתחבר. בפרט, שהקב"ה נראה לנו רחוק, ו'להתחבר' אליו זו משימה מחייבת מאוד שנוגעת לכל תחומי החיים. מי היה רוצה מנהל שצריך להיות מחוברים וקשובים אליו בכל רגע? 7/ 24?

כל זה נכון כאשר מתייחסים להקב"ה כגורם חיצוני שקובע עלינו. זה עלול להיות מעצבן וקשה. כמה אפשר לעשות כדי 'לרצות' מישהו אחר?

הקב"ה הוא חלק מאיתנו והחיבור אליו מאפשר לנו להתחבר לעצמינו
אך האמת היא, שהקב"ה הוא חלק ממך, נמצא בתוכך – נעים להכיר, זו הנשמה האלוקית שלך. בין אם תרצי ובין אם לא, נולדת יהודיה, וה' טמון עמוק בתוכך. חלק מהחיבור לעצמך – עובר דרכו. החיבור  הזה מביא חיבור פנימי וחיים מלאי משמעות.

איך מתחברים למישהו כל כך גדול מאיתנו? שממבט חיצוני נראה עול וכבד ומעיק?
כן, אני חוזרת קצת לשיעור תניא שלך – לשם כך, הקב"ה ברוב חסדיו נתן לנו את התורה, ואת הדרך להתחבר אליו. כאשר מתחברים לבורא – מתחברים לעצמינו, לנפש שלנו, ומגיעים לחיים טובים גם בגשמיות. אין הכוונה שחיבור לבורא משפר בהכרח את תנאי החיים החומריים שלנו (מצב כלכלי, מצב רפואי וכדומה). אך החיבור לבורא מעניק משמעות לכל מה שקורה לנו, ומאפשר לנו לשמוח ולהיות מרוצים בתנאים הקיימים.

השאלה הפוכה: איך זה שלא רוצים להתחבר?
זה אולי נשמע משכנע, החיבור להקב"ה גורם לי להתחבר לעצמי, עד כדי כך שתובנה זו מעלה בי – איך זה שאיני מרגישה רצון עז להתחבר לעצמי? מדוע התורה והמצוות נראים לי לפעמים קשים/ לא מעניינים?
התשובה, היא – אכן, איננו מרגישים מספיק את הנפש האלוקית ואת הרצונות שלה. יש כל כך הרבה חומריות מסביב שלא תמיד מאפשרת לנו להיות קשובים לנפש שלנו. אם זה הנאות ותאוות הגוף, לחצים חברתיים, עומס מטלות ביום יום, עולם חומרני והנפש הבהמית שעושה עבודה טובה… כל אלו עלולים להשכיח מאתנו את הנפש האלוקית ואת מה שהיא צריכה…החומר נמצא מול העניים, והנשמה שוכנת עמוק בפנים ומתגעגעת ורוצה…  אבל אנחנו לא פנויות לשמוע מה היא אומרת.

זו הסיבה שעלינו לעשות את רצון ה' ולהתחבר לנפש האלוקית, גם אם בתחילה זה רק מתוך מחויבות, ללא רגש ורצון.

השלב הבא הוא לעורר את הרצון, והשאלה שלך היא הצעד הראשון בדרך לכך.
איך מעוררים את הרצון? מעמיקים את ההבנה שהקב"ה הוא חלק מאתנו, התבוננות בחסד שהקב"ה עשה אתנו כעם באופן כללי, ואיתי באופן אישי. הידיעה שהקב"ה כל כך גדול, ובכל זאת, אני חשובה לו והוא מתבונן על מעשי בכל רגע.

מסכימה איתך שזאת עבודה
אני קוראת שוב את השאלה שלך ומרגישה את העייפות שעולה מהשאלה. נראה שהחוויה שלך להתחבר אל ה' היא מתישה, אולי אף פעם לא הצלחת להתענג על הקשר איתו מספיק. אולי את מרגישה שזה מסע אין סופי שאת לא מרוויחה ממנו כלום. אולי את והוא מרגישים רחוקים כל כך. אולי הוא מפחיד מידי…
ולהתחבר אל עצמך דרכו נשמע לך קצת הזוי…

את האמת – אני מבינה אותך ובאותו מידה כואב לי עליך. ואסביר:
אני כל כך מבינה את המקום הזה. זה יכול לקרות בקלות לכל אחת שנולדה בבית שומר תורה ומצוות, הרבה פעמים נולדים לתוך הכללים, אבל הלב רחוק… לא לימדו את הלב להתחבר. כך יוצא מצב שאת שומעת מלא דברים יפים להתקרב לה' וזה נראה לך מעיק כל כך.

מצד שני – כואב לי עליך, ובא לי לחבק אותך ולומר לך: בבקשה, בשבילך. תנסי כן להתחבר ולהרגיש אותו. אל תוותרי על הקשר הזה. כי באמת, זה הקשר הכי קרוב, עמוק מרגש ומדליק שיכול להיות לך בחיים, זה מפתח לשקט, לשמחה לחיבוק. לא סתם מתארים את הקב"ה במלא כינויים: אבא, מלך, דוד ועוד, כי באמת יש מלא אספקטים בקשר הזה, שכולם אמת וכולם צריכים ללכת ביחד… אולי את מכירה רק את המלך. מה דעתך להתחיל להכיר את האבא?
ואת יודעת מה, כשאני מנסה לכתוב לך, אני מבינה שהקשר עם ה' זה חוויה עמוקה שקשה מאוד להסביר במילים… זה משהו שאת פשוט צריכה להתחיל לפתח ולהרגיש בעצמך. והפיתוח מגיעה בכל הרבדים: להתבונן (מחשבה) להכניס אותו לחיים שלך (דיבור) לקיים תורה ומצוות (מעשה)

וזאת לא עבודה קלה, את צודקת, אנשים באמת מתאמצים בשביל זה, משהו יקר נקנה במאמץ. משהו יקר לוקח זמן לפתח ולהחזיק.
בדיוק כמו שללמוד רפואה לוקח שבע שנים וסטאז' ולנקות לא צריך הכשרה מסוימת… כך זה עבודה ה': כן, זה משהו יקר ומשתלם – אבל גם דורש.

אסיים בסיפור: זה בתוך ליבך!
צעיר יהודי מבופלו בשם אליוט לסקי היה חבר בלהקה מוזיקלית מפורסמת ומופקרת. בשנת תשל"ג (1973) חיפש משמעות בחיים. השליח במקום, הרב נתן גוראריה, הציע לו לנסוע לרבי מליובאוויטש, לחכות ליד 770, וכשהרבי יגיע, לגשת אליו. כאשר עמד מול הרבי, התרגש מאוד ושאל "היכן נמצא הקב"ה?". הרבי נתן בו מבט חודר ואמר באידיש: "בכל מקום" (ובאידיש: "אומעטום"). באומרו זאת, הרים את ידיו הקדושות למעלה ובתנועה סיבובית הוריד את ידיו כלפי מטה.
הצעיר השיב: "אני יודע, אבל איפה?". הרבי השיב: "בכל דבר בעולם, באבן, בעץ וכדומה".
הצעיר המשיך להקשות: "אני יודע, אבל איפה?". הרבי הסתכל בעיניו החודרות בתוך עיניו של אליוט, ואמר: "בתוך הלב שלך", והורה באצבעו על ליבו של הצעיר. באותן שניות חש הבחור ש"זרם של אמונה" חדר אל ליבו. התחולל בליבו שינוי, ואחרי תקופה הוא החל לשמור תורה ומצוות לכל ימי חייו (מתוך ראיון של אליוט לסקי ל'מפגשים עם הרבי', jem, והשלמה מסיפורו של הרב שבתי סלבטיצקי).
מאחלת לכולנו שנחוש את החלק האלוקי שבתוכנו, ונתחבר לבורא מתוך שמחה וברצון

איתך בדרך, רחלי

racheli@shutafotbaderech.co.il