בואי נתוועד על זה/15
חב"ד – לא מחזירה אנשים בתשובה.
ואנחנו לא גרים בשליחות במטרה להחזיר אנשים בתשובה.
אז מה חב"ד כן עושה?
חב"ד מקרבת יהודים לתורה ולמצוות.
תשאלי מה ההבדל?
ההבדל הוא בגישה ובהסתכלות.
תארי לעצמך שאת נכנסת לבית ספר של ילדים שלא שומרים תורה ומצוות לעת עתה. ואת רואה שיש את זה שמתלהב מכל מצווה שמלמדים אותו, יש את זה שעושה הכל באדישות ויש את ה'אנטי' שלא מסכים לכלום.
באופן אוטומטי, בדרך כלל, אנחנו נתלהב מהילד שמשתף פעולה ונשקיע בו הכי הרבה כדי שיצא ממנו אדם חרדי, ואולי אפילו חסיד חב"ד.
הסתכלות כזו נובעת ממטרה "להחזיר בתשובה". מי שיש לי סיכוי להחזירו בתשובה – נשקיע בו. ומי שלא – לא, חבל על הכוחות שלנו…
(כן, אני יודעת שלפעמים זה ש'אנטי' בסוף הכי מושפע, אבל אל תהרסו לי את הדוגמא.)
על פי מה שהרבי לימד אותנו – המטרה שלנו צריכה להיות לקרב כל יהודי לתורה ולמצוות.
לא במטרה להחזירו בתשובה.
אלא במטרה שיתקרב כמה שיותר, ויקיים כמה שיותר…
ואז, לא משנה מה הפוטנציאל שלו לעתיד – אני אשקיע בכל אחד בשווה.
כי כל מצווה שהיהודי מקיים – זו מטרה בפני עצמה!
הנחת התפילין פעם אחת בחייו.
הדלקת נר שבת באופן חד פעמי.
אמירת ברכה…
כל מצווה כזו – היא מטרה בפני עצמה!
והמטרה שלי היא לצבור כמה שיותר מטרות כאלה.
כמו אברהם אבינו, שהשפיע על אורחיו לברך את הקב"ה אפילו שזה יכל להיות חד פעמי…
כמובן, אם בסוף הוא גם חוזר לגמרי בתשובה ומנהל אורח חיים על פי שולחן ערוך – זה משמח מאוד! ואנחנו בעד כמה שיותר כאלה!
אבל לא זו המטרה העיקרית שלנו.
וחשוב שנזכור זאת.
שנזכור שיש מעלה בכל פעולה ומצווה קטנה.
שנזכור שכל יהודי הוא "פוטנציאל" למלא מצוות כרימון.
בואו נזכור להעריך כל מצווה ומצווה.
שלנו ושל האחר.
נ.ב.
אני יודעת שכבר כתבתי על הנושא, אבל הרגשתי צורך לכתוב על כך שוב. מקווה שתסלחו לי 🙂
15 תגובות
סולחת?
♥️??(like על הפוסט)
וואי, הוצאת לי את המילים מהפה!!!!
בדיוק באתי לכתוב על זה פוסט!!
אבל כתבת מהמם…
יותר מזה לא יכולתי 😉
למערכת:
למה אין קישור לפרק הקודם?
תודה על ההארה 🙂
הוספתי.
לקרב כל יהודי לתורה ולמצוות=להחזירו בתשובה
זה אותו דבר במילים אחרות
לא, זה לא.
קירוב יהודי לתורה ומצוות – מוביל לחזרה בתשובה.
אבל לא בהכרח. (הלוואי שזה היה בהכרח 🙂 )
אני יכולה להשפיע על יהודיה להדליק נר שבת – בכך קירבתי אותה לתורה ומצוות,
הנר הזה עוד לא מחזיר אותה בתשובה… ולא דווקא שתחזיר.
אבל הוא כן מקרב אותה וזה דבר ענק לכשעצמו 🙂
אנחנו לא מחזירים בתשובה.
אנחנו מקרבים.
והאדם שקרבנו, מרצונו החופשי, חוזר בתשובה.
אבל המטרה שלנו היא לא החזרה בתשובה
אלא כל מצווה בפני עצמה.
מהמממםםם!! וואו איזה אלופה!
היי.. מצרפת פה קטע מטור שכתב ידידה מאיר אחרי שחזר מליל סדר תשע"ט בתאילנד 🙂
תבינו את ההבדל בין לחזור בתשובה ללקיים מצוות…
—
3.
רגע לפני כניסת החג הספקתי לצלם את המתחם המרהיב. הכול היה כל כך יפה ומושקע ומלא מחשבה. אפשר היה רק לדמיין מה יקרה בעוד רגע כשכל האלפים יכנסו למתחם ויתחילו את ליל הסדר הגדול בעולם.
בכניסה עמדו הרב מנדי ושרה גולדשמיט, שליחי חב”ד בקוסמוי, וקיבלו במאור פנים את הבאים. לצידם היו כ-40 בחורי ישיבה צעירים שבאו לכאן לפסח כדי לעזור להם במלאכת הקודש. האווירה הייתה חגיגית ואומרת ציפייה.
אבל אז, ככל שהתקדם הערב, מקדש לורחץ ומכרפס ליחץ, התחלתי לחוש תחושה חמצמצה. ולא מהמרור. ממשתתפי הסדר.
תראו, אני באמת לא רוצה להכליל. ואני בטוח שבין האלפים היו שם יהודים יקרים שהתייחסו בכבוד והבינו את גודל המעמד. אבל היו גם רבים, המונים, שלא בדיוק היו בקטע. או היו חצי בקטע. או היו הרבה יותר בקטע של לעשות סלפי עם החרוסת.
מאות אנשים, בלי הגזמה, שלפו את הסלולרי וצילמו את האירוע, כל הזמן, ללא הפסקה. לדעתי חלקם ממש שידרו אותו בלייב, בעודם יושבים ליד השלטים שעליהם נכתב “נא לכבד את החג ולא לצלם”.
היו גם כמה כאלה שאפילו לא נשארו עד הסוף, כי מיהרו לצאת להפלגה למסיבת ירח (“אחי, תתקתק לי את הארבע כוסות, אני מאחר למסיבת פול-מון”). שלא תבינו לא נכון: זה לא שהסדר לא היה מוצלח. הוא היה מרשים מאוד ומרגש ובעיקר גדול. אבל בואו נגיד שלפחות לטעמי, השיא היה לפני שהקהל הגיע.
4.
ואז הגיע ליל הסדר השני. אני לא מתכוון לליל יום טוב שני של גלויות – גם זה היה – אני מדבר עכשיו על ליל סדר נוסף שהתחיל לקראת השעה אחת עשרה בלילה. אחרי שהחב”דניקים סיימו לנהל את הסדר הענקי, אחרי שהם שרו ורקדו את “אחד מי יודע” ואת “לשנה הבאה בירושלים”, הם התפנו להתחיל את הסדר שלהם.
מתברר שבמשך כל השעות במתחם הם לא נגעו באוכל, שהיה כמובן כשר למהדרין, אבל לא בכשרות האקסטרים שחסידי חב”ד מקפידים עליה בפסח. וחוץ מזה, למי יש זמן לאכול כשאתה צריך לעבור משולחן לשולחן ולעזור לעשות אלפי כורכים?
אז אחרי שנגמר הסדר, ואחרי שהלכנו יותר מחצי שעה ברגל מהמתחם של הסדר הגדול ועד לבית חב”ד, התחיל הסדר שלהם. רגע לפני חצות, בשולחן עורך, דיברתי עם בחורי הישיבה הצעירים שהגיעו לחזק את הסדר.
קודם כול, אמרתי להם, יישר כוח גדול לכל אחד מכם על כל המרץ והכוחות שהשקעתם בניהול הסדר. עשיתם עבודה נהדרת. אבל תגידו, אני לא רוצה לבאס אתכם, לא התאכזבתם קצת? לא יצאתם מתוסכלים? הרי השקעתם פה ימים של הכנה, הגעתם לקצה העולם במקום להיות עם המשפחות שלכם, תראו איך אתם נראים, אתם מזיעים עכשיו כמו אחרי אפיית מצות, וכל זה בשביל תיירים ישראלים שמצלמים בסמארטפון? שבכלל לא קוראים את כל ההגדה? מישהו בכלל הודה לכם בסוף?
לא שאלתם את עצמכם באיזשהו שלב בשביל מה כל הטרחה הכל כך גדולה הזאת? מה העבודה הזאת לכם?
5.
הבחורים הצעירים הסתכלו עליי ולא בדיוק הבינו מה אני רוצה. זאת אומרת, הם הבינו טוב מאוד מה אני רוצה, הם הרי היו איתי באותו סדר וראו את אותם דברים, אבל הם היו רחוקים מאוד מלהתאכזב.
“המטרה שלנו”, הסביר אחד מהם (לא זוכר את שמו, אבל סטטיסטית קראו לו מנדי), “היא לא שיגידו לנו תודה, לא שיאהבו אותנו, ואפילו לא שתהיה אווירה מיוחדת. כמובן שאנחנו רוצים אווירה טובה ומשמעותית, וראית כמה השקיעו פה בבניית התוכנית של ליל הסדר. אבל המטרה העליונה והעיקרית שלנו היא אחת: שיהודים יקיימו את מצוות הסדר.
“בשביל זה הרבי שלח אותנו לכל העולם. לעזור ליהודים לקיים מצוות. להדליק נרות בערב שבת, לשמוע שופר בראש השנה, לנענע לולב בסוכות. ובפסח, בליל הסדר – לקיים את ארבע מצוות הלילה: סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה, אכילת מרור ושתיית ארבע כוסות. הערב זיכינו אלפי יהודים לקיים את ארבע המצוות הללו. זהו, מבחינתנו המטרה הושגה. כל השאר בונוס”.
הוא סיים לדבר, והמנדי שלידו המשיך.
הוא סיפר לי על אישה שניגשה אליו בתחילת הסדר ואמרה לו, ממש בדמעות, שהיא כל כך טרחה להגיע לכאן וזה כל כך חשוב לה לשמור את המסורת, אבל הבנים שלה יושבים לידה ובכלל לא מתעניינים בסדר אלא רק משחקים בפלאפון כל הערב (טוב שערב אחד בשנה יש לאמא הזאת למי לבכות על ההתמכרות של הילדים שלה לסלולרי), ועכשיו הם פשוט רוצים ללכת מכאן. מיצו.
החב”דניק הצעיר לא התבלבל. הוא ניגש בחביבות לשני הנערים שלצידה ובחמש דקות וחצי עשה איתם את ארבע מצוות הסדר: ארבע כוסות מיץ ענבים, כזית מצה, כזית מרור, כזית סיפור יציאת מצרים. זהו. עכשיו אתם יכולים לחזור למלון. חסל סידור פסח. כהלכתו.
6.
השיחה הזאת עם בחורי הישיבה (שצעירים ממני בעשרים שנה) פתחה לי את הראש.
הרי כל כך הרבה מדברים אצלנו על “קירוב רחוקים”, על “הפצת יהדות”, על “המאור שבתורה” – והכול טוב ויפה וחשוב. אבל מה עם להאמין, באמת להאמין, לחיות בתודעה, שיש לנו תרי”ג מצוות וכל יהודי פשוט צריך לקיים אותן?
זה לא עניין סמנטי, זה לא עניין רומנטי, זה עניין טכני. מעשי. אז ברור שיש כוונות בכל מצווה, וברור שכדי שיהודי יקיים מצוות לאורך זמן ולא רק לרגע אחד, צריך שהוא באמת יתחבר לסיפור. אף אחד לא חולק על זה. אבל בראש ובראשונה יש את מעשה המצווה עצמו.
לפני כמה שנים שמעתי את דובר חב”ד, הרב מנחם ברוד, אומר בהומור שלחב”ד אין כוונה להחזיר אף אחד בתשובה, אלא רק לגרום לו לשמור מצוות. יש בזה גם משהו רציני. השלוחים לא באו לתאילנד כדי להגדיל את התנועה, את המגזר, את הגוש. זה לא עניין מגזרי. יישרפו המגזרים. כל יהודי הוא אור אינסוף לבוש בגוף שצריך לקיים מצוות.
וכשזאת התודעה, לא פלא שבשעה 18:29, ממש דקה לפני השקיעה, עמד בכניסה חב”דניק צעיר, ולמרות שזה ממש לא הופיע בשום ליין-אפ של הבמאי, הוא פשוט הוציא את התפילין שלו והניח אותן ברגע האחרון ליהודי שהגיע לליל הסדר. נכון, עוד מעט הוא יקיים את ארבע מצוות הלילה. אבל מה עם מצוות תפילין? לדעתי אם הוא היה קולט תוך כדי סמול טוק שהוא בכור שלא נפדה, הוא גם היה עושה לו שם פדיון-הבן-בזק.
חחח אין על ידידיה מאיר בעולם ?
איזה טור תותחי. פשוט בול מה שכתבת, מושקי,
וכמה נכון הוא הביע את ההבדל העצום בין חב"ד לבין שאר תנועות התשובה.
מאושרת בפעם המי יודע כמה שאני חב"דניקית!
ואוו מהמםם
אהבתי תקטע האחרון;)
והוא צודק לגמרי ואנחנו "רק" צריכות ליישם..
בהצלחה לנו:)
ותודה שצירפת, שומרת לי:)
וואי קראתי את הכתבה הזאת כשהיא התפרסמה.
זה יפה לראות איך שהוא קלט את הנקודה 🙂
וואי, אהבתי את הקטע. גם כתוב יפה (שאפו לידידיה מאיר 😉 ) וגם ממש מעביר את הנקודה! כאילו מושקי והוא תיאמו מראש ;P מושקי נתנה לנו הסתכלות פנימית יותר, מבתוכו. והוא נתן את הפרספקטיבה החיצונית- איך שמסתכלים על זה…
ואווו
את לא יודעת מה עשית פה עכשיו..
חיזקת אותי ממש!!
תודה❤
וכתבת מרתק
וואו יפה ביותר!!
נותן איזושהי הסתכלות שונה גם על קיום מצוות אצל מי שכן שומר תומ"צ.
(סטטיסטית קראו לו מנדי?)