תפריט
הלכתי
תגידו לי,
מי זאת
שעומדת בפינת הרחוב מבוישת
מוחה דמעה בשקט
ממששת את הלב,
צורחת לו, שלמרות הכל ימשיך לפעום,
רק עוד קצת שלא יתפרק.
מי זאת שם
בוכה מול המראה
לא מעיזה לפתוח את העיניים בבוקר
מי זאת?
לא, זאת לא אני
אני כבר הפכתי לצל של עצמי
רגע,
זה עצמי?
זה מי שנטשתי בליל סערה קר?
באכזריות ברחתי ממני, השארתי את עצמי חיוורת והמומה
והלכתי.
מצטערת,
אל תתייחסו.
כמו שאני עושה –
אני כבר לא אני.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אויש… זה כאב ממש.
מבטיחה לך, עלו לי דמעות לעיניים. שיא הרצינית.
הלוואי ויכלתי לעזור לך באיזשהי דרך…
אם רותה לכתוב דרך פה או משהו אני אשמח לעזור..
הצלחה נשמה…
ואוו . הזדעתי עם הדבר הזה
וואוווו
אני לא יכולה זה עצוב אמאלה!!!
ווואי אני לא יכולה עם הדבר הזה… אוף כמה שזה הכאיב לי
למה זה ככה??
למה השתנית ? למה נהיית בן אדם אחר??
למה??
אנשים פשוט עושים דברים בלי לחשוב , וכאילו דברים טובים.. ובפועל הורסים לאנשים תחיים בדרך … לעזאזל .. מזה???
זה פשוט מזעזעז!!!!
אני עוד יחשוב עליך הרבה..
מה יש נשמה?
מה הביא אותך להרגיש ככה?
מה יש?
למה כ"כ כואב לך?
גם את איבדת את עצמך שהלכת לחפש מישו אחר?
אני ממש ממש רוצה לעזור לך.
אם את רוצה אני אשמח שתגיבי לי ותספרי לי מה קרה.
מבטיחה להיכנס לפה היום עוד כמה פעמים.
ואם את לא מעוניינת וזה בסדר, ומובן
אני רק רוצה להגיד לך
שבבקשה תשתפי מישו ואל תסחבי אתזה לבד.
ושאת חזקה, ויכולה, ומסוגלת.
ואני אומרת אתזה אפילו שאני לא מכירה אותך.
ולמרות הכל אני יודעת שאת חזקה.
ותדעי, זו לא בושה לבקש עזרה.
אוהבת אותך ומאמינה בך?
אמאלה. כואב לי עכשיו.
אני מזדהה איתך בטירוף!
זה כ"כ אני (יותר נכון לא אני) לפני שנה…
עצוב לייי שאני נזכרת בתחושות האלו ?
עכשיו אפשר לבקש ממך משהו? (זאת שכתבה את הפוסט)
תסתכלי במראה. תישירי מבט. ותגידי "אני אוהבת אותך"
בקול, לא בראש. לא בלחישה.
זה קשה נורא, אבל אני יודעת שתצליחי!!
ותשתדלי לעשות את זה פעם ביום.
האהבה תגיע!! אני מבטיחה לך!
וכשיש אהבה, אז יש ביטחון, וכשיש ביטחון- אז יש אותך. יש אני.
ותזכרי שזה ה' אחראי על הכל.
את יכולה להגיד לו. לבקש, שיזיז שם בשמיים משהו בשבילך.
כי את ראויה, ושווה, ואת הכי את. רק לוקח זמן לגלות.
מאמינה בך שתגלי את עצמך מחדש, ותהיי הכי את באמת,
ואוהבת מאוד מאוד ?
זוט עני.
וואו, את מדהימה אותי.
ואת כ"כ צודקת.
אני אנסה בעז"ה, מקווה שאצליח.
רק לגבי השורות האחרונות, מאיפה את כזה בטוחה…?
וגם, מי אמר שלהיות אני עדיף מלהיות מישי אחרת?
בכל מקרה, תודה לך,
אני גם אוהבת אותך?
כי כשאת אוהבת את עצמך, את האופי, הגוף, הפנים, את החיוך שלך, את המבט, את העיניים- שלך!!! לא של מישהו אחר!!
אז את בעצם מקבלת את עצמך. עם החולשות והחסרונות.
מה שאני באה להגיד זה- כשתביני שאת בעצמך עם כל האי מושלמות שלך- הכי טובה בשביל התפקיד שלך בעולם, כי ה' בחר דווקא בך, באופי הזה שלך, בילדה הזאת בדיוק- כי רק את יכולה להיות את! ולעשות את רצון ה'- בגוף שלך, באופי שלך.
ולכן גם בוודאי שעדיף לך להיות את ממישהי אחרת!! ילדה אחרת לא תוכל לעמוד בניסיונות שה' נתן לך, כי אין לה את כוחות הנפש המדויקים למשימה שלך בעולם!!!
אני ממש מבינה אותך שזה קשה, והחיים של בנות אחרות נראים לפעמים נוצצים ויפים עד מאוד- אבל תזכרי שזה לא שווה לך, לנסות לשנות את האופי שלך. כי בינינו- זה לא עובד. זה לא עוזר וזה פשוט לא שווה!
את ילדה ייחודית מאוד- כי אף אחת בעולם לא כמוך!!
מקווה שהצלחת להבין כי הסברתי קצת מבולבל…
המון בהצלחה!!! ?
נ.ב. עוד משו שיכול להפוך את החיים שלך ליפים יותר ממה שחשבת:
לכתוב כל בוקר וכל ערב בפלאפון או בפנקס, 3 נקודות-
כל הכבוד לי על… (משהו שעשיתי היום)
תודה לה' על… (משהו שקרה לי היום)
משהו טוב בחיים שלי… (כל יום משהו חדש)
מזדהה קשותת
פשוט הפכתי לבנאדם אחר..
עצוב שככה אנחנו משתנים והורגים את עצמינו.
?
וואי תודה לכן (גלים מתנפצים, בין ההרים, racheli)
אתן לא מבינות אפילו כמה אתן שימחתן ועודדתן אותי, שמישהו מקשיב לצעקה שלי בכלל.
ואתן גם כ"כ צודקות. יותר מידי צודקות, וזה כואב.
לשאלתכן – קרו יותר מידי דברים בזמן האחרון שהחלטתי לברוח. מעצמי. אולי טוב, אולי לא, אבל זה הדרך שלי.
ולמה נהייתי בנאדם אחר?!
לגלות לכן סוד? – זה הדרך שלי, ואולי של עוד אנשים לשרוד בג'ונגל הזה.
זה עדיין כואב. אני לא רוצה את זה. אבל אין אפשרות אחרת. מבינות?
יאללה, סליחה על החפירות
יומטוב, נשמות❤?
את הכי לא חפרת.
אמיתי.
ואם את רוצה לפרוק קצת או לשאול משו
אני פה.
איתך.
מבטיחה לשמוע הכל וברור שלא לשפוט.
רק אם את רוצה ומעוניינת כמובן.
מקווה שיהיה לך טוב. אמיתי. בקרוב.
שום חפירות!!
נשמה את זה הדבר הכי מושלם בעולם!!!
הכי מושלם בעולםםם
למה להיות מישי אחרת??
כי יש אנשים שלא מוצא חן בעינייהם מי שאת
שיתפוצצווו!!!
ממש לא חפרת. נתת לי להבין אותך. תודה על זה.
באמת אם את רוצה לשתף פה, אני אשמח. באמת.
אני באמת רוצה לעזור, אם את חושבת שזה יעזור אז…
יאוו, תודה לכן, ממש ❣
שיאו, דבר ראשון אהבתי תכתיבה. לא כל אחת יכולה לבטא כל כך טוב כאב, מה שגרם לי ממש לאאוצ'.
דבר שני, צורח לי פה משהו. לעולם, אבל לעולם אל תוותרי על עצמך. לעולםםם. את שומעת???? אלוקים ברא רק אחת כמוך. אם תברחי מעצמך ומהמציאות, איפה יהיה לו אותך??
ואם את חושבת שיהיה לך שקט נפשי אם תברחי, עצוב לי מאד להגיד לך שאת טועה. תחזרי, הנשמה שלך מתגעגעת.
אני יודעת שזה קשה, אבל פליז תחשבי על זה. טוב??
אויי
זה כאבב
כולם נהיים אנשים אחרים בסופו של דבר
אני נהייתי אדישה ברמות..
ואני כבר גם לזה אדישה..
פשוט אנשים משתנים ולפעמים זה כואב!!
ברמות!!
אבל כבר התייאשתי לחזור למה שאני הייתי וגם אני לא רוצה..
עדיף להיות מה שאני עכשיו ולא מה שאני הייתי פעם
אוי מזדההה
ממשש
יואו זה כזה עצובב
וכואבב
וואי זה כואב. ושורף.
ומרגיש לבדדדד.
אין אף אחד בעולם שמקשיב לך. ששומע. שמאזין לבכי, לדמעות שכל כך מחכות להכרה, לתשומת לב, למישהו שיראה ש, כן! הם קיימות!
זה פשוט מתסכל. כי לאף אחד לא אכפת ממך באמת.
זה נוראי. זה בלתי אפשרי!!!!!!
ונכון, נכון שככה את מרגישה?! תודי על האמת.
אני רוצה לחדש לך, שכן, יש שם מישהו למעלה, שאוסף לך את הדמעות, ומכיר בהן, ובנחיצות שלהן, והוא גם דואג לחבוש לך את הפצעים, להניח רטיות, לרפא, לאט לאט – ובאהבה.
תזכרי תמייידדד! –
הכל מאהבה!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה הגיל מותק?
סתם סתם חח
כולנו נהפכים לצל של עצמינו, זה חלק מהחיים.
אנחנו חייבים את זה כדי להיות טובים יותר, לחיות טוב יותר.
שאת הופכת לצל של עצמך את מתבוננת על עצמך מהצד, חושבת מבינה ומפנימה דברים שאם היית ממשיכה בחיים הרגילים לא היית מגיעה אליהם בחיים.
אז בכל רע יש קצת טוב?
לא אומרת עכשיו להפוך להיות לא אני רק בשביל להתבונן על עצמי מהצד, ממש לא.
אבל אם כבר את כזאת אז לפחות שזה יהיה יעיל במשהו.
כי דברים אל קוראים סתם.
מהכל צריך ללמוד ולהתקדם..
וקבלי הזדהות מטורפת ממניי
אני פשוט לא אני בזמן האחרון, לאדעת מנסגר איתי ומה עובר עלי.
הדבר היחיד שעוזר לי להתמודד זה ההבנה שבסוף זה משתלם לי,
זה מקדם אותי והופך אותי לבן אדם אחר, טוב יותר
הצלחות ממהממת?
וואוו קדחתי את החיים חחח ואני מזה לא הסגנון הקודח פשוט זה ממש היה לי חשוב, כי אני יודעת כמה זה קשה.
איזה תיאורים הכנסת לשירר!! המסתת? וזה כל כך נכון! אני מסתכלת במראה ולא מבינה איפה הילדה הזורמת שלא שמה פס על אף אחת שנהנית מהחיים שלא מעניין אותה מה יגידו שלא מחשבת כל מילה שלא מפחדת אם היא לא נראית טוב ושאולי צוחקים עליה ששונאת לראות את עצמה כי היא לא נראית טוב..איפה הביטחון העצמי? הילדה שהקריאה סיפורם בהתוועדויות שהצטלמה כל יום ולא משנה למה ועם מי ואיך הקוקו שלה ייצא היא הייתה פשוט מי שהיא!! והיום?! כלום לא נשאר כשהיא צריכה להקריא משפט היא עושה את זה הכי מהיר שאפשר ומשפילה עיניים תמונות? זה בכלל לא באופציות תמיד תתחמק בטענה כלשהיא לדבר מול הכיתה? להציג? לאא ממש לא! היא מלאת אנדרלין ואין לה איפה להוציא אותו כי לעשות צחוקים עם חברות ולהיות מסטולה זה לא לעניין מה יחשבו עליי?!הם בכלל אוהבות אותי?! פעם הייתה חברה של כל הכיתה תמיד מצאה מישהי שתבוא לסדר עניין כל שהוא במזכירות או תדבר איתה במסדרון כי אין לה כוח לשיעור הזה והאמינה בהם שהם חברות שלה! והיום ישלה חברה טובה אבל היא באמת חברה שלה? אפשר לספר לה? היא תצחק? אין לה אמון באנשים יותר!! אז כל האנרגיות כלואות בתוכה מחכות שהיא תחזור להיות מי שהיא…ואותה אחת הייתה פעם אני??
כואב מאוד…. מאוד… שורף.. אם אוכל לעזור איכשהו אשמח.