תפריט
האמת שהתלבטתי מאוד אם להעלות את השיר הזה תחת השם הזה. ואם בכלל להעלות אותו. על אף שהוא התעטף בהמון מילים מליציות ודימויים ומטאפורות וכו', הוא עדיין מרגיש לי די.. חשוף. וגם, זו הפעם הראשונה שאני כותבת משהו בסגנון הזה.. בקיצור, בסופו של דבר החלטתי – כמו שאתן רואות – כן להעלות אותו. וכן בשם הזה. אבל.. בתמורה, אפשר לבקש שתענו לי על כמה שאלות? אני ממש אשמח לקרוא את התשובות שלכן, אם יש לכן כח לענות. תודה! [השאלות תופענה בסוף השיר]
אֵי אָז
כְּשֶׁעַנְנֵי חֲלוֹמוֹתַי הָיוּ לִשְׁלוּלִיּוֹת
וְעָצֵי תִּקְווֹתַי הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם,
מַשִּׁירִים אַט-אַט עַלְוָתָם הַקְּמֵלָה
וְכֹל הַחֶלְזוֹנוֹת שָׁתְקוּ
וְגַם לַצַּבִּים לֹא הָיְתָה מִלָּה.
הָאֲדָמָה לָבְשָׁה דְּמָמָה, גַּרְגְּרִים וְעָפָר וְעָלִים וְחוֹלוֹת
וְהַחֲבַצָּלוֹת
הָפְכוּ לְאֵפֶר.
– – –
וְהַחֹשֶׁךְ הַמְּצֻלָּק בָּהָה בִּי בְּעֵינָיו הַיְּבֵשׁוֹת
וְהַמַּסְמֵר רָקַד רִקּוּד נִצָּחוֹן
'אֲנִי חָזָק מִמֵּךְ,
טִפְּשָׁהּ',
הוּא הוֹצִיא לִי לָשׁוֹן
וְהֶעָלִים הִסְתַּחְרְרוּ, חוּמִים, חוֹלְלוּ לְאֵידִי בְּמָחוֹל הָרוּחַ
וְהַשְּׁלוּלִיּוֹת הִצְבִּיעוּ עַל דְּמוּתִי בְּאֶלֶף אוֹ אַלְפַּיִם אֶצְבָּעוֹת
גִּחֲכוּ וְשָׁרְקוּ וְקָרְאוּ לִי לִשְׁכֹּחַ
חִדְלִי לָךְ, טִפְּשָׁה
אֲפִלּוּ הַמַּסְמֵר אָמַר
וּמָה נִדְמֶה לָךְ, וְלָמָּה, וּמָתַי, וְאֵיךְ, וְאִם
הֵן כָּל חֲבַצָּלוֹתַיִךְ זֶה מִכְּבָר
הָפְכוּ לְאֵפֶר.
– – –
וְהִלַּכְתִּי בְּחֻרְשַׁת הַצְּלָלִים
וְהַפַּחַד זָלַג מֵרִיסָיו הַצְּחִיחִים שֶׁל לִבִּי
מֵאֲחוֹרֵי רוֹכְסָנוֹ הַגָּדוֹל
(כִּי מִי רוֹצֶה לְבָבוֹת שֶׁמִּשְׁתּוֹלְלִים
אָז רָכַסְתִּי אוֹתוֹ מַהֵר
וְהִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת)
וְכָמַהְתִּי לִשְׁאֹל
וְכָמַהְתִּי לִהְיוֹת
אֲבָל אֵיךְ?
הֵן לְאֵפֶר
הָפְכוּ לִי
הַחֲבַצָּלוֹת.
– – –
אוּלַי אֵלֵךְ לְמִשְׁכָּנָן שֶׁל הַדְּמָעוֹת הָאֲבוּדוֹת,
תָּהִיתִי
לֵב, וְעֵינַיִם, וְיָם שֶׁנִּצְבַּר
אוּלַי לְמִשְׁכַּן הַזְּאֵבִים הַבּוֹדְדִים
יָרֵחַ, וְחֹשֶׁךְ, וְאֵינְסוֹף שֶׁל מִדְבָּר
אוּלַי אֶכָּנַע לִשְׁתִיקַת הַחֶלְזוֹנוֹת,
תָּהִיתִי
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְיַבֵּשׁ שְׁלוּלִיּוֹת
בְּלִי לְיַבֵּשׁ גַּם רִיסִים
אוֹ נְשָׁמָה?
אָז בֵּינְתַיִם לָבַשְׁתִּי דְּמָמָה
גַּרְגְּרִים וְעָפָר וְעָלִים וְחוֹלוֹת
הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי כַּעֲצֵי הַתִּקְווֹת
עַד הַיּוֹם בּוֹ אֶמְצָא אֶת הַסֵּפֶר
הַסֵּפֶר עִם הַתְּשׁוּבוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת
אַךְ מִי רוֹכְסַן יִפְתַּח, יְטַפְטֵף טְלָלִים וְיָקִים לִתְחִיָּה
אֶת הַחֲבַצָּלוֹת שֶׁהָפְכוּ
לְאֵפֶר?..
– – –
השאלות המדוברות [ושוב, אני ממש אשמח שתענו – וכמה שיותר בכנות ובפירוט, אם יש לכן כח]:
*אילו תחושות עולות מהשיר, לדעתכן? אילו רגשות?
*על מה השיר מדבר? נסו לסכם את מה שכתבתי כאן במשפט..
*למה התכוונתי במילים 'חבצלות' ו'חלזונות'?
ו..מלבד השאלות הנ"ל, אני אשמח גם לניתוח כללי שלכן על השיר. וכן, מודעת לזה שבקושי תהיה הענות – וזה מובן לגמרי, זו מטלה באמת מסובכת ודורשת מדי, אבל אם תהיה… ברכותיי יהיו נתונות לכן לעד, וקרדיט לאורגניזם על המשפט.
נ.ב: תודה לטניה על הביטוי 'משכנן של הדמעות האבודות'..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
52 תגובות
השיר הזה הוא… נדיר.
רמה מעל.. זה וואווו.
את מוכשרת נורא.
ולגבי השאלות, אני מבטיחה להשתדל לחזור לענות, צריכה עוד לקלוט מה קראתי, ולקרוא שוב, ועוד פעם.
הייתי חייבת לכתוב לך אחרי קריאה ראדונה.
וואו, שרהל'ה, תודה..
וישש. מחכה לתשובות שלך.
אוף, לא מצליחה לענות.
זה שיר עמוק ויפה מדי מכדי שאני אעביר את התחושות שלי למילים…
אבל כדי לעמוד בהבטחתי אני אכתוב לך משפטים שאהבתי במיוחד (למדתי ממך וממש אהבתי את הרעיון):
(כִּי מִי רוֹצֶה לְבָבוֹת שֶׁמִּשְׁתּוֹלְלִים
אָז רָכַסְתִּי אוֹתוֹ מַהֵר
וְהִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת)
כָמַהְתִּי לִשְׁאֹל
וְכָמַהְתִּי לִהְיוֹת
אֲבָל אֵיךְ?
הֵן לְאֵפֶר
הָפְכוּ לִי
הַחֲבַצָּלוֹת.
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְיַבֵּשׁ שְׁלוּלִיּוֹת
בְּלִי לְיַבֵּשׁ גַּם רִיסִים
אוֹ נְשָׁמָה?
עוד רגע אני מעתיקה את כל השיר כי כולו יפה מדי.
ו… סקרנת לגמרי על הפרוש של החבצלות והחלזונות, כי את הפרושים שעלו לי כבר כתבו בתגובות ואמרת שזה לא.
אה, וממש מעניין אותי איזו אש הייתה זו ששרפה את כל החבצלות והותירה אחריה אפר.
התהליך שהעברת פה מרתק.
נ.ב
אני רואה שבסוף הצלחת ובגדול סגנון שונה… אני חייבת ממך כמה שיעורים בכתיבה, חייבת.
וואו, קלידיסקופ, זה היה מפעים.
"וְהַפַּחַד זָלַג מֵרִיסָיו הַצְּחִיחִים שֶׁל לִבִּי" – לא הבנתי למה התכוונת ב"ריסיו הצחיחים".
זה לא שיר שאני רוצה לענות עליו תשובות. קחי את זה כמחמאה.
אבל אם ביקשת אז אכתוב:
-מרירות, ייאוש, אפסות, חוסר אונים. ריקנות. קצת קצת תקווה.
חלזונות – ריקנות. חוסר ידיעה.
חבצלות – ידיעות ברורות וקצת שמחות.
זהו. לא רוצה לנתח.
פנרס! מה את עושה פה, ילדה, חזרת מהקבר?
היית חסרה לנו פה!
אז קודם כל, תודה על התגובה שלך ועל המחמאות שבה.
לגבי 'ריסיו הצחיחים': הריסים שלו צחיחים כי הוא לא בכה הרבה זמן. ושימי לב גם לתחילתה של השורה – 'הפחד זלג'.
הבינות?
לגבי התחושות שעולות מהשיר, וואו. חלק גדול מפה הוא אכן מה שהתכוונתי אליו כשכתבתי את השיר.
לגבי החלזונות והחבצלות, ובכן, לא ממש..
(כשחשבתי על זה הגעתי למסקנה שלא בטוח שאכתוב בפירוש למה התכוונתי ב'חלזונות' וה'חבצלות', זה טיפ-טיפה חשוף מדי. נחיה ונראה איך נרגיש לנכון..)
האמת שכן.
היה שם ממש נחמד, קריר למדי. לא כמו מזג האוויר הקיצי בימים אלו.
מה שאני אוהבת בשירים כאלו הוא שאני יכולה לפרש את זה כרצוני.
הממ, הבנתי את הריסיו. יפה.
הו, נשמע אידיאלי!
אולי אעבור לשם גם כן?
זה בין השאר מה שגם אני אוהבת בשירים מהסוג. שהם יכולים להיקרא מכמה וכמה כיוונים, וכל אחת יכולה להבין אותם אחרת. זה יפה.
ותודה;)
שיר הזוי ביופיו. העומק והכאב מתמזגים בדיוק מושלם, כך שאני לא יודעת להבחין בין המן למורדכי – למרות שכל המילים שלך מורדכי.
אני אחזור לענות על שאר השאלות שלך, למרות שאני לא אוהבת לגעת בשירים. אענה כרגע מה שאספיק.
– רגשות שעלו בי מהשיר;
מצטרפת לפנרס, ומוסיפה תהייה, רוך וכאב.
– לא יכולה לסכם במשפט. יש כאן סיפור, עם עבר, הווה ועתיד. לא מצליחה יותר מזה.
– ציוותתי צבים לחלזונות. החלזונות חיים בעצמם, והצבים סוחבים את כל העולם על הגב. אין לי כוח להסביר למה התכוונתי בדיוק, אבל כפי שאמרתי, אחזור בקרוב להשלים את החסר.
החבצלות הן התקווה, חד משמעית. הן התקווה והחלומות והשאיפות והעיניים הגדולות.
זמני קצר מאוד אז אסיים כאן. מרגישה שלא אמרתי כלום ולא מצאתי את המילים הנכונות, אבל השיר הזה פשוט חייב אותי להגיב. ח י י ב.
נתראה!
(לא תיפטרי ממני כל כך מהר).
הו, וואו. תודה, אורגניזם..
(שום בעיה, מחכה גם לתשובות הבאות שלך)
תהייה וכאב, ובכן, את צודקת. אבל.. רוך?
הוא אחד הרגשות שאני יכולה לומר בוודאות שלא התכוונתי להכניס לשיר, אז אם את אומרת שהוא קיים בכל זאת..
מסכימה לומר מאילו מילים זיהית אותו?
'סיפור עם עבר, הווה ועתיד'. בול. אהבתי את ההגדרה המדויקת.
לגבי הצבים והחלזונות, כן. גם אני ציוותתי אותם יחד. ולמה בחרתי דווקא בהם, ועוד יחד?
כי יש הרבה מכנים משותפים ביניהם.
מה משותף לצב ולחילזון, חוץ מהעובדה ששניהם 'סוחבים את כל העולם על הגב', כמו שכתבת – כי שניהם עם בית על הגב?
שניהם איטיים. שניהם פחדנים(אם כי החילזון מעט יותר אמיץ לפעמים). שניהם מתקדמים בקצב שלהם..
לגבי החבצלות: לא ממש התכוונתי למה שכתבת, אם כי במחשבה שניה – כן, סוג של. פשוט מדובר לא רק ב'תקווה' ו'חלומות'(שמופיעים בפירוש, אגב, כבר בתחילת השיר), אלא ביותר מזה..
תודה על התגובה שלך, ועל התגובה המובטחת שלך.
מחכה!
(הידד. מי צריך להיפטר ממך בכלל)
בכיף.
אגב, חייבת לציין שזה היה ניתוח שלי אחרי רפרוף מהיר, אז בוודאות לא קלעתי לדעתך, אבל אני בטוחה שבשיר עם כל כך הרבה עומק יש מקום להכל.
במחשבה שנייה, זה פחות רוך, יותר השתפכות. זיהיתי משהו מאוד עדין, משום מה. לא יודעת להצביע על מילים מדוייקות – זה המכלול.
אני דווקא רואה את הצבים והחלזונות אחרת, באיזשהו מובן מופשט יותר, נדמה לי? הצבים והחלזונות מסמלים לי אנשים.
בנוגע לחבצלות, יאפ, פירשתי אותן איך שתפסתי את זה מנק' המבט האישית שלי בנוגע אלי.
בכיף וברצון רב!
אני חייבת לציין שזה אחד השירים האהובים עלי באתר. ובכלל. הכישרון שלך זה וואו. מקנאה בשיר הזה! הוא מדהים.
במובן החיצוני והפשטני, את פשוט מתארת כאן תהליך נבילה, ואז את הייאוש, ולאחר מכן תקווה ופסימיות מעורבבים. סיפרת כאן סיפור שלם עם סוף נעלם.
אני מרגישה שלא אמרתי מספיק כמה השיר הזה – – – הצילו.
המחברת שלי הייתה רעבה.
יש מקום להכל. בהחלט. גם אני עצמי מוצאת בו כל הזמן עוד ועוד עומקים ורבדים מדהימים.
ממ.. עדיין לא רואה איפה מצאת את הרוך וההשתפכות הנ"ל, אלא אם כן את מתכוונת שמדובר בתכונת אופי שלי(פחח, מה זה לא)שמשתקפת איכשהו מהשיר..
מעניין שהצבים והחלזונות מסמלים לך אנשים, עוד כמה בנות כאן בתגובות חשבו ככה גם כן. אז ספציפית כאן לא התכוונתי לסביבה ולאנשים, אלא לדברים פנימיים מסוימים..
וואו, והוחמאתי עכשיו קשות! זה אחד השירים האהובים עלייך באתר?..
(האמת תאמר: הוא גם אחד השירים האהובים עלי. איכשהו אני ממש נקשרת אליו מקריאה לקריאה)
אגב, סתם רוצה לציין: השיר הזה סוג-של נכתב בהשראתך. סוג-של, כי לא בדיוק. אבל הוא נכתב אחרי שקראתי כמה שירים שלך(בפרט את האחרון), והתעמקתי בהם, ושיטת הכתיבה שלך[פירטתי לך עליה, כפי התרשמותי ממנה, בתגובה האחרונה שלי ל'אנשים, בקשה חריגה', אבל בגלל שהיא ארוכה מדי היא עדיין לא עלתה]ממש מצאה חן בעיני ועשתה לי חשק לנסות גם כן. הקטע הזה של כביכול 'להתחבא' מאחורי המליציות ובשם הספרותיות..
להכניס את הלב שלך, את הרגשות שלך, לעטיפה נוצצת של מילים. ובצורה כזו שגם לא ממש יצליחו להבין במדויק למה התכוונת. בואנה שזה גאוני.
אעע, אוף, מקווה שהתגובה ההיא תעלה כבר, אין לי כח לחזור על עצמי במה שכבר פירטתי שם..
'..תהליך נבילה, ואז את הייאוש, ולאחר מכן תקווה ופסימיות מעורבבים. סיפרת כאן סיפור שלם עם סוף נעלם'.
וואו!..
אהבתי את ההגדרה הזו לשיר הזה.
שיר נדיר ביופיו, קלידוס. כבר אמרו את זה לפניי. ויפה לך המליציות הזו, המטאפורות, הסגנון העמוק-מעורפל-ספרותי הזה.
מתחשק לי מאוד לנתח אותו, אבל מרגישה שזה קצת גדול עליי… שיר ענק, במלוא מובן המילה.
אולי אחרי עוד כמה פעמים של התעמקות (אני לא אגלה לך כמה פעמים כאלו כבר *היו*) אקבל אומץ לכתוב קצת מהרגשות וההגיגים שעלו לי מהשיר.
תודה על היצירה המפעימה הזו.
השיר מזכיר שיר של שיעורי ספרות (וזו מחמאה אדירה, כי אנחנו מנתחות שירים של זלדה ושות'), והוא ברמה גבוהה נורא. הוא מהמם, קלידוסקופ, את מוכשרת ממש.
אני אנסה לנתח קצת.
אז ככה, בשיר מתבטאת תחושת אפסות ונחיתות. בשיר יש מלא שאלות שמעידות על חיפוש פנימי (אה קלידוס?!), ומתואר מצב בו כל העולם מולך (ובכן, אני מנסה לקשקש משהו הגיוני על השיר בלי להתייחס לזהותה הכבודה של המשוררת. זה מה שיוצא). הבכי מוזכר במובנו השלילי והמביש.
זה שיר די עצוב, מופנם, ולא אופטימי כל כך (?)
החבצלות המסקנות קמלות שוב ושוב במהלך השיר (לנחש מה זה אומר?),
ובכן נראלי שאעצור פה.
אל תיקחי אותי ברצינות, אנא.
וואו, פסיפלורה! החמאת לי ממש. תודה. ושוב תודה.
והי, שתהיי בריאה! אחרי שקראתי את הניתוח שלך וכבר סוג של תכננתי אפילו מה לענות לך על כל ניחוש שלך – את נזכרת לכתוב שלא אקח אותך ברצינות?!
אז רגע: שאתייחס לדברייך ברצינות, או שלא?
קלידוסקופ,ואוו.
זה מפעים!
לשאלותייך,
*התלבטות,השלמה עם המציאות,ייאוש ואולי קצת תסכול.
*קצת קשה לענות על זה אבל אנסה;
נסיון (שלא צלח) להתמודד מול משו שגדול ממני בכמה מידות,ובסוף כניעה.
*חבצלות-שמא הן העתיד,התקווה והחלומות?!
חלזונות-תצחקי אולי,אבל אחרי כמה פעמים של קריאה,עולה לי שאולי זה הקול הפנימי,הקו המנחה שמוביל אותנו.
(או אולי בכלל העידוד מהסביבה).
ניתוח כללי של השיר,כמו שביקשת נהדר-
קצת גדול עליי.
נ.ב. נהינתי לקרוא וגם קצת לחשוב מעבר על השיר הזה ואשמח לדעת האם צדקתי בחלק מהשערותיי:)
וואו, בייגל. תודה!
על המחמאות, ועל הניתוח שלך.
וואו, והאמת.. שצדקת. בין השאר. (כי הכנסתי לשיר הזה כמה וכמה דברים)
ואהבתי שהבחנת בכניעה..
החבצלות.. האמת שזה רעיון. אבל לא התכוונתי לזה. (אל העתיד, התקווה והחלומות התייחסתי בתחילת השיר – עצי תקוותי, וכו')
וחלזונות.. וואו, גם כן רעיון. אבל שוב לא התכוונתי לזה..
שמחה שנהנית לקרוא ולחשוב, ותודה על התגובה שלך, בייגל!
מגיעות לך ביושר,יא מוכשרת:)
אשמח לדעת למה כן התכוונת במילים האלו,זה מסקרן.
אא.. תוהה אם לכתוב למה התכוונתי אני במילים 'חלזונות' ו'חבצלות'..
אחשוב על זה. זה פשוט טיפ-טיפה חשוף לי מדי..
מבינה את ההתלבטות..
בכל אופן אם תחליטי לשתף,יותר מאשמח:)
הו וואו, השיר הזה עלה סוף סוף. הוריי. חיכיתי לו.
ואמא'לה, הוא חשוף לי ממש. כולי תקווה שהצלחתי להחביא את כוונותיי במליצות והמטאפורות והשפה הגבוהה וכו'..
נ.ב: טניה, אחר כך נזכרתי שלא ביקשתי ממך רשות להשתמש בביטוי הזה בכלל.
מסכימה לי?
רגשותת
מהפנטים, טירוף של כתיבה,
השיר מתחיל במצב רע.. אחרי זה כאילו כולם מוציאים לך לשון ולך אין לשון פנויה להחזיר להם..מין תרדמת כזו של טישטוש וחוסר ידיעה..
כמו חלום בתוך שינה אבל שאת ערה..קצת נחיתיות גם יש..
פתאום הכל התרסק.
ומגיע ייאוש. ניסיון לקבור הכל לא להרגיש לא לרצות,.. ללכת
ולמחוץ את העבר..אבל את עדיין רוצה ומנסה להדליק איזה נר בשביל להתהלך בחושך בבטחה,..יש בך שאלה ותמיהה גדולה
שנזרקה לאוויר ופשוט נקפאה..כי היא לא ניפתרה..
והכל יתמוסס לך..
זה שלב של ניסיון למצוא תשובות ולחשוב באיזה כיוון ידלק לך הנר.
מה נכון לבחור יש שטח ענק למען השםם אין לי כוחות אולי פשוט אכנע למציאותת.
אבל איך את מוצאת איך את בוחרת?? לא יודעת..אז שתקת זרמת עם המים..לביוב..מחכה שיביאו לך את התשובות הכי טובות
עד אליך..כי את הרמת ידיים..אבל מי מי יגיש לך תספר הזה??
מיי?.?
זה נגמר בשאלה..זעקה שאחריה מגיעים גלי הדים.
חבצלות זה משו שבטחת בו האמנת שהוא קיים שהוא כלכך את והוא איכזב אותך ונהפך לאפר.
החילזונות הריקות זה כל השאלות האבודות התיהיות..התשובות ברחו מהקונכיה חסרות הגנה..והכל מצופה בחוסר הבנה
אין הגנה ..ובמקום לצאת לחפש את התשובות שברחו,..הקונכיה קוראת לך לבוא ולהיסתוףף בתוכה להיתחבא מהכמיהה קצת לנשום להירגע ולא למצוא את התשובה…
אני בטוחה שלא היתכוונת לזה וזה ברור כל אחד יפרש לך מה שהוא הבין..וזה גם מה שיפה בשיר המדהים הזה..יצירה מטורפת הוא יצא ומאד עצובה..
את מדהימה אגב.
אמא אמא אמא.
השיר הזה— אין לו תשובות. מזמן לא קראתי אחד כזה; עמוק עמוק וברמה כזו גבוהה. הוא מדהים, קלידוסקופ. תמיד ידעתי שאת מוכשרת, כנראה לא ידעתי עד כמה. לא הכרתי את העוצמה הזו לפני. זה- ענק עליי.. לכן אשתוק לי וזהו.
איך אני שמחה שהעלת אותו, ועוד בשם הזה.
וואו. וואו. אני מוחמאת ומובכת בו זמנית.
תודה, בת מוזרה.
אני צריכה לקרוא השיר הזה עוד כמה פעמים ורק אז להגיב.
(ואיזו צרחה חנקתי עכשיו. רק כי לילה.
אעעעעעעעעעע)
לכבוד הוא לי…
(סתם כי לא יודעת מה להגיב, זו מחמאה גדולה שתקראי את השיר הזה כמה פעמים..)
והצרחה, אבאלה. מפחיד אותי קצת..
פעם היה לי עתיד, היו לי תקוות וחלומות.
אבל הכל נגמר.
זה קרה מזמן, אני לא יכולה לשים את האצבע על התאריך המדויק, אבל איכשהו זה קרה, ואף אחד לא היה שם כדי להושיט יד, כולם שתקו, אולי התעלמו? אולי הזדהו – אבל בחרו להכחיש, להסתתר ולהמשיך הלאה?
אולי, זה לא משנה, כי בי, הן קמלו, החבצלות.
חבצלות, אולי זוהי התמימות שבי? הרצון להיות?
אולי הן בכלל סמל לדרך שאבדה לי? הפכו לאפר.
והמסמר, דוקרני, אולי צדק? אולי אני באמת טפשה?
הרי הוא, רק מסמר, ובכל זאת חזק ממני, עומד על שלו.
ואני? אין לי תקווה, אין בי זכות, אפשרות לתקן. הרי חבצלותי הפכו לאפר זה מכבר.
ואני ממשיכה, הולכת, בצללים, בשחור המסתיר, ממשיכה ללכת למרות שבליבי איני רוצה, רצון? הרי הוא אבד לו מזמן יחד עם דמעותי, אני הולכת כי ממילא, אין לי תקווה.
ורציתי, באמת שרציתי, אבל למי אפנה? ותשובה אין, אז המשכתי, ללכת.
ואולי? אולי אמצא מחדש מעיין מליבי, כזה שיעלה בי חרטה ודמע?
או שאולי מוטב ואסתגר לי בתוכי, בודדה, ואתייסר לי לבדי עם מחשבות וחשכה?
אולי אכנע ודי? כמו כולם, אתעלם מסימני השאלה הזועקים? אשתיק אותם ואכסה, ואמשיך?
איני יודעת מה עלי לעשות, ואיך,
אז אימצתי לעצמי את השקט. סותמת את הגולל ומותירה בתוכי את הכל, כלפי חוץ אמשיך ואראה מי שאיני. אולי יבוא יום והכל יתהפך.
ואולי, יבוא פתרון שיחייה בי שוב את אותן חבצלות.
אממ הייתי קרובה?
אבאלה!..
וואו, תקשיבי. הניתוח שלך מדהים. אהבתי אותו, ותודה עליו.
מוכרחה להודות שכן, באמת התכוונתי לחלק גדול ממה שכתבת כאן. לא הכל נכון, כמובן, אבל הרבה מפה – כן. הסוף, בעיקר, צודק ברובו.
(הייתי מפרטת עוד אבל פוחדת שאתחרט על זה אחר כך..)
וואו, ונהניתי לקרוא את הפרשנות שלך. תודה.
יש לך את זה בלנתח, שתדעי.
וואי
אולי זה לא בסדר מצידי להזדהות רק כשיש מחמאות?
אבל… ת'אמת?
זו פעם ראשונה שאני מנתחת פה משהו ברצינות(כי אם נתייחס לפרשנות הומריסטית אז כן, אני בהחלט שולחת בה את ידי)
אודה לבושתי שטיפה התפדחתי?
אבל אם את אומרת…שמחה שאהבת
ובלי שמץ חנופה(ברצינות, ולא שדעתי אמורה לעניין אותך..)
את כותבת בחסד
זה היה פשוט—נדיר
כן זו ההגדרה.
(נ.ב. לא שהבנתי משהו בנוגע להזדהות בשם הזה – אני לא מתמצאת פה ביותר מכמה שמות שלהם אני חופרת בעקביות(עמכן הסליחה), אבל תמשיכי להעלות, אם או בלי שם, זה כלכך יפה!)
לא לא, הכל בסדר, האמת שעניין אותי מי את באתר באופן כללי אבל לא העזתי לבקש שתזדהי כי האתר בטח היה מצנזר. וזה גם לא הכי מנומס מצידי.
אז תודה שהזדהית;)
ו-וואו. תדעי בזאת שיש לך את זה בלנתח שירים. קוראת שוב ושוב, תדעי שהניתוח הזה ממש יפה. ומהמילים 'ואני? אין לי תקווה' עד הסוף – יש בי הזדהות כמעט לכל מילה.
ו..תודה על המחמאות…
(אה, זה פשוט כי די לא מזמן נחשף בטעות עוד שם שלי, מפורסם יותר, ואת השם ההוא מכירות די הרבה בנות. אז מביך לי להעלות דברים אישיים וכו' תחת השם הזה)
אוקיי, פווו.
דבר ראשון, נהנתי. תודה. מוכשרת. (להמשיך?)
בהתחלה לא התיימרתי לענות לך בכלל, אחרי קריאה שניה שלישית ורביעית, אני חושבת שאני נוגעת בקצה דעתך, ואם לא, זה בגלל שדעתך רחבה מידי.
מה שאני אכתוב פה זה מה שהשיר היפהפה הזה הידהד לי, ופרשנות היא כמובן דעתי האישית בלבד.
השיר הזה סיפר לי תהליך של שקיעה. בהתחלה רק תאור מצב, סיפרת מה קורה. אחרי זה המצב מחמיר, אפילו המסמר יודע את זה.
אחרי זה ניסיון לברוח, ללכת עם הלב הכי רחוק, ואז הוא מגיע, היאוש.
הדרגתיות מדהימה, סיפור בשלוש מילים וחצי.
אני משערת שדיברת על איזושהיא מלחמה מצפונית. החבצלות הרגישו לי כמו העקרונות, או אולי הרצונות הפנימיים האמיתיים שלך, שאיכשהוא את לא מצליחה ליישם, וזה מכאיב לך.
על החלזונות קצת התלבטתי. זה היה נשמע לי קצת כמו הקולות של הסביבה, וקצת כמו היצר הטוב אפשר לקרוא לזה שאיכשהוא כל הזמן לא מצליח לדבר מספיק בקול, או שותק לגמרי.
שוב תודה, עונג ספרותי טהור.
תודה, מותק. על המחמאות ועל הניתוח שלך.
היה לי מרתק לקרוא אותו.
צדקת לגבי זה שהשיר מתאר סוג של 'תהליך של שקיעה', ועם הניסיון לברוח עם הלב הכי רחוק. לגבי היאוש, הוא מופיע כבר מתחילת השיר ולא מגיע לקראת הסוף..
לגבי החבצלות והחלזונות, זה לא ממש מה שהתכוונתי אליו. ההגדרה שלך על 'היצר הטוב שלא מצליח לדבר מספיק בקול' היא הכי קרובה למה שהתכוונתי אליו(אם כי היא לא מה שהתכוונתי אליו. אבל קצת כן, במובן מסוים) משאר הדברים שכתבת.
בקיצור, תודה על התגובה שלך.
*בלבול. ובהלה. אני חושבת שזה מה שזה. הלב שלי דופק.
*לא הייתי צריכה את התגית כדי לקרוא לדבר הזה תהליך. משפט הוא דבר ארוך מידי.
*חבצלות-קשה לתת להן מילה. אולי זו האמת של חייך. אולי חייך בעצמם. אולי האמון בחיים שלך. אולי הן הנקודה הפנימית שבתוכך, שכבתה. ועכשיו את נעה ונדה כמו בארץ מדבר, ואיך לך מנוחה. אולי.
חלזונות-משום מה, אני מפחדת לנסות לגלות.
ניתוח כללי.. יש פה המון קושי, משהו שהתערער מהבסיס. ובדידות.
יש כאן המון בלאגן. אני לא בטוחה שלך יש מושג מה בדיוק שלומך.
(אבל בואי שזו אני הגבתי. נראלי הכל צריך להילקח בערבון מוגבל).
*וואו. אבאלה.
למה בהלה, moshiach?
*אני מאשרת לך בזאת הארכה של משפטים ככל שתצטרכי?
וכן. תהליך. לגמרי. וגם פוסט-תהליך במקביל. (בכיוון של פוסט-טראומה, לא של פוסט באתר. אם כי גם. הידד, יצא לי משחק מילים לא מגניב)
*חבצלות… אהבתי את ה'אוליים' שלך. קצת כן, והרבה לא. (כלומר, זה נכון. אבל לא זה מה שהתכוונתי אליו במילים האלו)
*אאוצ'..
אבל לא נראה לי שזה מה שאת חושבת שזה. בניגוד לכמה דעות כאן בתגובות, שסוברות שמדובר בסביבה או בדברים חיצוניים – החלזונות הם מעין משל לדבר פנימי.
*ניתוח כללי:
ובכן, צדקת במה שכתבת. ומושג לגבי שלומי? אין לי, אכן.
(חח, לגמרי. עירבון מוגבל וסובייקטיבי למדי..
לוקחת, לוקחת)
סורי קלידו לא קראתי את השיר תזכירי לי לחזור לכאן. על פניו הוא נראה יפיפה. בהצלחה
אזכיר, בעזרת ה'.
תודה!
לב.לב.לב.
זה פשוט מושלםםם
תודה, בובה..
חבצלת זאת פרח זה כישרון יופי ותקווה מלבלבת חלזון זה ייצור פחדן דביק משוריין בבית ונפיץ
רע לו והשתיקה שלו מתגוננת
כי החזק שורד ומי שלא שותק שלא ידעו שלא ישימו לב שלא נדרס
השיר מדבר על תקופה מייאשת, תקופה שמנסים רק לשרוד ולאפסן את הלב בבוידם והנשמה מתייבשת ולב אי אפשר לסגור הוא בועט
מהשיר עולים תחושות אבל,
תקווה זהירה , ייאוש, פחד
אוהו! במשפט אחד מיצית את רוב הסיבות בגללן בחרתי את החילזון דווקא. 'פחדן דביק משוריין בבית ונפיץ'.
ו..חוץ מהחבצלות, צדקת בשאר התגובה שלך. וואו. הניתוח, והרגשות..
וגם המשפט 'כי החזק שורד ומי שלא שותק שלא ידעו שלא ישימו לב שלא נדרס' במחשבה שניה מתאים לי ממש למה שהתכוונתי כשכתבתי על החלזונות, למרות שבהתחלה הוא היה נראה לי לא קשור. רק כשחשבתי על זה טיפה יותר, הגעתי למסקנה שברובד מסוים – צדקת.
תודה לך, זאב בודד!
מחדדת עוד נקודה כללית שמעניין אותי אם שמתן לב אליה, והיא העובדה שהקפדתי לא לכתוב רגשות בפירוש – אלא לתאר אותם. לא כתבתי, נניח, 'הרכינו ראשם בעצב', אלא 'הרכינו ראשם'. משום ש:
א. זה מוסיף יופי לשיר, בעיניי.
ב. הרכנת ראש, אם נמשיך עם הדוגמא, יכולה לבטא מגוון רגשות: כניעה, עצב, הזדהות, סערת רגשות, השלמה, יאוש…
לכן העדפתי שלא לכתוב בפירוש את הרגשות, אלא לתאר אותם. לכן גם שאלתי אילו רגשות ותחושות עולים מהשיר, לדעתכן..
נ.ב: ב'פחד שזלג', שלא הצלחתי בשום אופן וצורה למצוא תחליף שיבטא מה שרציתי, נאלצתי לכתוב את הרגש הספציפי הזה במפורש. בשאר השיר הקפדתי על הנקודה שלעיל..
מה דעתכן על העניין? מוסיף יופי? מיותר? מטופש? סומך על האינטליגנציה של הקורא? מתיש? הופך את השיר לסתום וחסר משמעות?
וואוו, זו נקודה מעניינת, שאני אישית לא שמתי לב אליה בפירוש, אבל אחרי שאת אומרת, אז כן. (אני לא מנתחת שירים מומחית כמוך;)
לדעתי זה מוסיף, וזה אחת הסיבות שאפשר לקחת שיר כזה להרבה כיוונים.
אבל את עשית את זה כל כך טוב שרוב הניתוחים הם באותו כיוון ועם זאת שונים.
יפיפה בעיניי.
אפשר לשאול כמה זמן כתבת את השיר? מרגישים שכל מילה פה מדודה ושקולה.
כתבת את השיר הזה לשם הספרותיות והמליציות הטהורה? בתור תרגיל כתיבה מאתגר?
ככה משתמע מהתגובה שלך, ובמבט על השיר מרגישים לב, רגש, לא שיר שמנסה להיות ספרותי…
חחחח
התגובה שלי אחר כך היא סוג של 'ניתוח לאחר המוות', או – במקרה שלנו – לאחר הכתיבה.
אז כן, ולא.
בהתחלה, באמת, התחלתי את תהליך הכתיבה שלו ברצון לנסות ולכתוב בשיטה הזו של אורגניזם, שממש מצאה חן בעיני – לטמון לב ורגשות בעטיפה ספרותית נמלצת. זה בעצם מה שאני עושה תמיד בשירים שלי, הרי, אבל כאן.. העזתי להכניס יותר. דברים אישיים למדי. וזו הסיבה שכתבתי שזה מרגיש לי מאוד חשוף, על אף העטיפה הנ"ל.
אז, כמו שאמרתי, *התחלתי* לנסות לכתוב אותו, באמת, בסוג של רצון להתנסות בצורת הכתיבה הזו, וכמו שהגדרת – בתור תרגיל כתיבה מאתגר.
אחר כך פשוט נשאבתי לזה, והכנסתי שם דברים די עמוקים מעצמי. ומהלב שלי. ומתהליכים, ונפש.
מודה – בהתחלה באמת כתבתי רגשות בפירוש. אחר כך החלטתי למחוק אותם ולכתוב בלעדיהם, מהסיבות שלעיל.
צודקת שמרגישים במבט עליו לב ורגש(ותודה, אגב. זה מחמיא לי), כי זה מה שרובו כולל בעצם. העטיפה הספרותית וכו' אמנם יפה, לפחות בעיני, אבל כן – היא בהחלט הרבה פחות מנסה להיות ספרותית מאשר כתיבות אחרות שלי.
בקיצור.. מקווה שהבנתי למה התכוונתי, אם לא – אני כאן.
אוף אני כתבתי פה וואחאת תגובה..
ולא יודת למה היא לא עלתה כנראה שהיא לא נשלחה או משו..
מאד מבאס
וקלידוסקופ שתדעי שהשיר הזה יואווווווווו
כל אחת לוקחת דבר שונה מהשיר…
נקצר אתזה זה שיר מלא בתהיות ,שאלות, חוסר ידיעה, לב עייף שבור,ייאוש, נגמר הרצון, לא נשאר לך כלום בידים חוץ מחושך סמיך,הכל מטושטש, בלי יכולת לשנות כלום.
מה שבטוח זה שיר שאני מזדההה!
כתיבה שמפעימה.
❤❤
אוח, איזה מבאס..
יכול להיות שהיא היתה ארוכה מדי, אז לצוות לא היה כח לקרוא אותה או משהו?
אוח, עוד יותר מבאס. עד שהשקעת, וכתבת, זו נשמעת חתיכת תגובה. ממש מעניין אותי לקרוא אותה..
וואו, והניתוחון שלך לגבי הרגשות שעולים מהשיר – נכון כמעט במאה אחוז. צדקת ברוב הרגשות שכתבת..
תודה לך, בתו המנגינה, על התגובה ועל הניתוח ועל המחמאות.
הגבתי לך, קלידוס, אבל זה עוד לא הועלה. מגיבה שוב למקרה שזה נמחק.
–
וודאי. השיר הזה הוא בלתי נגמר.
לא לא, אני לא חושבת שזו תכונת-אופי שלך, גם בשירים שלי אני מוצאת את זה, לפעמים. קשה להסביר.
כן כן, הנחתי כך. אבל שירים אני מפרשת בסגנון שמאוד הדוק אלי, כי בשירים שלי, לדוגמא, אני מתכוונת גם לדברים חיצוניים וגם לפנימיים.
חחח, למען האמת שיערתי את זה! כשקראתי את זה אמרתי "בואנה, זה מרגיש דומה לשירים שלי", גם המבנה, השפה.. והיי.., כשזה בא מקלידוס זו מחמאה ענקית! תודה שלקחת השראה ממני.
האמת היא שכשקראתי את זה נזכרתי באנשים ולביאה בשדות, באמת. ואני מחוברת לשירים האלו ברמה לא הגיונית.
תודה!
קלידוס, שלחתי תגובה. ארוכה וחגיגית (כך זכור לי;))
יותר מזה אינלי מה לעשות…
אוח, וואו. כל כך מתסכל שאתה משקיע וכותב ומפרט ומאריך ואז לא מעלים..
מערכת, יש סיבה מסוימת שלא העליתם את התגובה של טוהר ואת התגובה של 'בתו המנגינה' (וגם את התגובה שלי לשרהל'ה, למעלה), או שמדובר נטו בעובדה שהן כולן ארוכות ולוקח לכן זמן לעבור עליהן?
שלחתי שוב, מקווה שהפעם היא תעלה.?
עלה רק חצי תגובה… ניחא, גם משו.
שרהל'ה, טוהר ואורגניזם, רק אומרת שכן הגבתי לכן.
זה שהתגובות לא עלו, ובכן.. בחירות של המערכת, נו נו.
אז רק אומרת תודה על התגובות שלכן.
למרות ששוב השיר הזה הותיר אותי חסרת מילים, הרגשתי צורך למסור לך ד"ש מהביקור הקטן שלי כאן. וכן, הוא בהחלט לא חד פעמי.
תודה על השיר הענק הזה ועל כל מה שהוא מכיל.