כן יש לי חברות

אפילו אם זה לא מרגיש ככה
17:04 אני מאחרת, אני פותחת את הדלת של הבית חב"ד במהירות, מפחדת שאולי ב-4 דקות האלה הספיק להגיע מישהו וראה שסגור.
זה אף פעם לא קורה לי.
לעבודה בבית חב"ד אני מגיעה תמיד בזמן, אפילו רבע שעה לפני הזמן. אבל היום הכל היה שונה,
לא הלכתי לבית ספר למרות שקמתי בשש, לא זזתי מהמיטה עד השעה 11 למרות שהייתי בריאה לחלוטין, אבל היה לי בעיה אחרת, הייתי בדיכאון.
ולמה? אני חושבת לעצמי. באמת היה לי סיבה?
וואלה לא. אני יודעת מה גרם לי להישאר בבית אבל אני מתכחשת אליו. כי אני מרגישה טיפשה ילדה בת שלוש, שלא רצתה לבוא לגן בגלל שהיא רבה עם חברה שלה. כן זה הסיבה. אני יודעת שזה לא מוצדק, למרות שהיא החברה הכי טובה שלי, למרות שאני הכי אוהבת אותה בעולם, למרות שבאמת לא התכוונתי להגיע למצב המעצבן הזה, למרות שאני פגועה מאד. אני נשארתי היום בבית כי הרגשתי שזהו, שאני לא מסוגלת, שאין לי למה לבוא לבית ספר.
כי גם ככה כבר אין לי חברות. זה הרגשה מטופשת אני בטוחה, אבל לא הזמנתי ת'הרגשה הזאת, היא פשוט השתלטה עלי!

13:32 אני בגן של הלל, כי הבטחתי לאמא לקחת אותו. הלל עצוב, פחדתי שאני מדבקת. נתתי לו חיבוק גדול ושאלתי אותו: "הלל צדיק שלי, מה קרה?" הלל מסתכל עלי, בעינים שלו יש דמעות 'אין לי חברים בגן' גם לי עולות דמעות, אני חושבת שזה בטח בעיה בגנים שלנו, אבל רגע משהו לא מסתדר לי. "הלל" אני שואלת אותו, "כשבאתי לקחת אותך ראיתי שאתה באמצע לשחק עם כמה ילדים, עם מי שחקת?" הוא עונה לי, זה לא נראה שהוא מתבלבל. 'שחקתי עם נתן ומנדי ושולם ואושר' אני לא מבינה, "אז למה אמרת שאין לך חברים?" הלל חושב קצת ואז הוא אומר לי, 'צודקת, יש לי חברים' וזהו הוא כבר מחייך.
בדרך הביתה אני חושבת על זה, אני מרגישה שאני בדיוק כמו הלל. כמעט לפני שהגענו אני אומרת להלל: "צודק הלל, גם לי יש חברות"
לקח לי הרבה זמן להבין את הרעיון הזה, להבין שאם אני לא מדברת עם מישהי אחת זה לא אומר שאין לי יותר חברות. אפילו אם היא החברה הכי טובה שלי, אפילו אם אני הכי אוהבת אותה בעולם, אפילו שלא רציתי להגיע למצב הזה, אפילו שאני פגועה מאד..
יש לי כל כך הרבה דברים אחרים לשמוח בהם!
וכן הלל צדק, יש לי חברות!