כמו המודרניות

אושר,
לא בחירה.
אין משמעות,
לב שרוף,
מלא כנות.
מגלה לי כמה הוא אוהב לשמוע
חוסר שלימות.
כפתור יותר,
כפתור פחות,
שיער פזור,
מרפקים,
ברכיים,
עובי של גרביים.
ונשארתי הצנועה
מלפני שנתיים.
אבא מה יהיה איתי
בעומק החופש,
עוד חודשיים?
לק בציפורניים
ימרח?
האותנטיות שבך תשכח?
אחרי חמש שנים שהן התנקו
פעמיים
שרדף אותי
ולא מבינה מה מושך אותי
מה קרה פתאום שהעולם אוהב אותי?
אחרי שהייתי מנותקת מעצמי,
מהתורה.
גם אם קיימתי את כולה
בלי ברירה,
היא העירה לי פנים
בחזרה.
פחדתי לעבור עבירה.
גם כשכל הרבנים טענו שזו
חומרה.
בסוף מוצאת ת'עצמי כמו המודרניות
מתירה.
לא תופסת ת'עיקר,
ילדה את עוד לא בחורה,
יש לך הורים שאוהבים אותך,
נורא
אם לא תתני
משהו בתמורה.
תשלמי למי שאותך ברא.
למה בזמן האחרון את עושה רק מיראה?!