תפריט
הבלגן סביבי מפריע לי
ובכן אני לא יודעת איך זה אצלכן, אבל זה בטוח לא רק בכיתה שלי.
אז שלום לכולכן, אני לא אחת שדחוקה בחברה אבל גם לא יותר מדי באמצע. אבל יש פעמים שאני מרגישה ממש בצד. ולא, ההרגשה הזאת זה לא מה שמפריע לי באותן סיטואציות.
ובכן, אני מדברת על הפטפטת. כן, כמו שם של מחלה (אדמת שחפת וכו') ומסתבר שזה ממש מדבק. המורה מלמדת ואתן בשלכן, מדברות, מצחקקות, הולכות וחוזרות ומדי פעם מקשיבות. השיעור לא כל כך בראש מעייניך, אבל בנות, למה הוא בסוף?! אתן מעיזות לדבר בנות מקצוות שונים של הכיתה. מרגישה כמו צדיקה תמימה, שיושבת בשקט ומקשיבה.
הרגשת ה"לבד" זה ממש לא הבעיה. יותר מזה, גם לא רחמים כלפי המורה. זה התפקיד שלה והיא צריכה להשליט משמעת.
אבל בנות, זה מפריע לי! ל-י-!
זה קשה לשבת בצד של הכיתה ולנסות להקשיב למורה ולסכם עם כל האנדרלמוסיה הזאת. זה קשה לי ממש. אז בבקשה מכן, אם המורה לא מעניינת אתכן לפחות תחשבו עליי! תדמיינו לעצמכן שאני אתכן בכיתה, כי בתכלס יש הרבה סיכויים שכך הדבר והרבה בנות מהכיתה שלי יקראו. וגם אם אני לא אתכן בכיתה, קחו את זה לתשומת ליבכן.
"סייג לחכמה שתיקה" והפעם, זה תרתי משמע:)
אוהבת ומחכה לעזרתכן..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
מבינה אותך לגמרי.
גם בכיתה אצלי זה ככה…
זה בול ככה בכיתה שלי רק שאני מהצד הפטפטת:( לצערי הרב זה פשוט כאילו מישהו מרביץ לי ואומר לי לדבר זה לא בבחירה שלי אז תביני גם את הצד שלנו בבקשה אני כן רוצה לפעמיים לסתום אבל החברות שמסביבי לא נותנת לו מנוחה אז זה לא ממש בחירה שלי
זה צריך להיות החלטה משותפת, אי פעם החלטתי עם חברה שישבה לידי על תחרות כזאת: אם מישהי ממנו מתחילה לדבר השניה עושה לה כזה סימון של מוצץ והיא שותקת ואז השנייה מקבלת נקודה שהיא לא נסחפה לענות לה.. זה היה מצחיק, פשוט יציאה פנימית שלנו שעזרה לנו מאד! אבל זה הולך רק בשתיים, אם זה יהיה תחרות משותפת אז כל אחד צריכה לקרוא לחברה שלה כדי לסמן לה ויצא שכרו בהפסדו..
'אחת', בטח שזה בחירה שלך!!
זה אולי קשה אבל זה בבחירתך הבלעדית בכל רגע.
גם אני מהצד המפטפט.
ובשיעורים שחשוב לי מאוד אני אקשיב. ואם יציקו לי עם פטפטת מסביב אני אעבור מקום לאנשהו, אתקרב יותר, אבקש שקט, מבינה?
חכמה גדולה להאשים את הסביבה.. במקרה הזה כדאי להשלים עם המצב ופשוט להשתדל בלי לתרץ לעצמי.
אם לבנות היה אכפת ממישהו, אפילו המורה, הן בטוח היו שותקות… הבעיה היא שהפטפטת נובעת בדיוק ממקום של זלזול וחוסר כבוד, לזמן של המורה ולרצון של התלמידות ללמוד
סתיו אני לא מסכימה איתך. לי אישית מאוד חשוב הלימודים והרבה פעמים אני אהיה מהאלו שיבקשו שקט.. ולפעמים אני מפטפטת, לפעמים זה עם בנות בקצה השני של הכיתה בקולי קולות, ווזה לא מגיע ממקום של זלזול!!! אני הכי בעד ניצול זמן מקסימילי ולמידה בשיעור. אבל לפעמים זה קשה, או שמדברים בכיתה על נושא שמעניין אותי או שבדיוק ניזכרתי במשהו חשוב להגיד לחברה וזה יוצר דיון. ואם נכנסתי לדיון אז לא תמיד יעזור שבנות יבקשו שקט כי אני בתוך זה. ואני מזכירה לעצמי את זה כשאני מבקשת שקט מבנות אחרות.. קיצר אל תשפטי ואל תקבעי מאיפה זה מגיע. נתתי פה את הצד שלי ויש עוד צדדים. את לא יודעת מה המניעים של אנשים אחרים למעשים שלהם
מה ניראלך מרים שאני לא בצד של הפטפטת מדי פעם? ברור! ואפילו כשיש דיון, או שנוצרה שיחה ממש חשובה שאסור להפסיק או שאין טעם להפסיק כי זה מוציא גם ככה מריכוז. דיבור בזמן השיעור שאינו קשור לחומר הנלמד או לכלל הכיתה נובע מחוסר כבוד, כי באמצע הרצאה לא מדברים. חוק תרבותי יבש מאוד
נכון נכון,
מציאות קשה בהחלט,
אכן בכוחינו לשנות זואת, לא מכחישה, זו אני שמדברת וזו אני שיכולה לעשות לזה סטופ, אפילו אם בסביבה שלי כולןןן מדברות
רק,
שזה קשה מאוד מאוד! מנסיון… תביני!
הי!
גם אני מהצד של הפטפטת. מבינה אותך לגמרי.
ובכל זאת..
ברור שיש לי על זה שליטה אבל… מה לעשות שלהושיב אותי על כיסא שעה וחצי לשני שיעורים רצופים, ולהקשיב למשהו משעמם בעליל, זה דבר מאוד איך לומר? חסר התחשבות.
אם המורות היו מנסות טיפה לאתגר אותנו \ לעורר בנו סקרנות \ אפילו לעניין אותנו, היה לנו בשביל מה להקשיב.
אני פשוט התחלתי לבלות שיעורים בכתיבת שירים\ הודעות שאני צריכה לסדר וכו או לפטפט!
מה לעשות שנמאס לי לשבת שעות שלימות בלי לעשות כלום?!
לפחות אני יושבת בסוף. מקווה שכך פחות מפריעה. ו..כן! בזכותך אני אהיה יותר עירנית לסביבה.
בשביל המשפט האחרון שלך היה שווה לכתוב!!
ומתאמנת על החיים, רואים שאת מתאמנת?
צודקת מאה אחוז שזה עניין של החלטה. כמו כל דבר בחיים.
רק שאני עדיין לא בשלב שמעוניינת להחליט החלטה כזאת.. מה שכן אני לוקחת לעצמי וממליצה לכל הפטפטניות זה להתחשב בחברות. ז"א- תדברי, אבל בשקט עם מי שלידך, ותני קצת הזדמנויות של שקט?
וממליצה לך לבלות את הזמן של השיעורים בעוד דברים מועילים…
סתו זה לא תמיד נכון!
לפעמים מפטפטים סתם בלי שימת לב..
אני יכולה להגיד לך שבכיתה שלנו בת אחת תלתה על הקירות בדיחות סתם שיהיה מעניין אחת הבדיחות הייתה כך:
למורה היקרה:
אם תושיבי אותי ליד החברה שלי אני ילחש לה. אם תושיבי אותי רחוק מהחברה שלי אני יצעק לה.
בחירה שלך!!!
את זה הדבקנו על השולחן של ההמורה שיעור ראשון היה שיעור היסטוריה אמרה הסתכלה ואמרה אני חושבת שזאת בחירה חופשית שיעור שני היה של המחנכת היא לא ידע מה להגיד וזרקה לפח.
אז כן אנחנו חוצפניות מאוד אני מודה כל המורות התייאשו ממנו ואין כל כך מה לעשות כבר בטוח יצא לנו שם של כיתה רעה כמה שנשתפר לא יעזור
אני אגיד את זה ברור: בהרצאה לא מדברים. כאשר את מדברת בינך לבין מספר מועט של משתתפים בזמן הרצאה, לא משנה באיזה עניין הדיון או השיחה, המרצה נפגע. דיבור בזמן הרצאה היא פגיעה במרצה. ניסיתן פעם להרצות? לא משנה איזה דיבור זה יהיה, המרצה מרגיש שזה חוסר כבוד. כל דיבור, גם 'איזה מעניין הנושא'
את מציגה כאן מצב אידיאלי…
ומסכימה שבעקרון בהרצאה צריך להיות שקט.
בואי נוסיף עוד נתונים ונבדוק אם ה׳אידיאלי׳ שלנו שורד-
לכמה הרצאות בת בגילאי 14-18 מקשיבה ביום אחד?
מה אורך כל הרצאה?
מהי הסיבה שאותה בת נמצאת בהרצאה? היא בחרה להיות שם?
האם תוכן ההרצאה מעניין/רלוונטי?
האם המוסכמה החברתית המקומית מיישרת קו עם האידיאל הכללי?
אני לא יודעת אם נכון לפטפט בשיעור, לא על זה אני מדברת, אלא בכללי, האם אפשר להיות במצב האידיאלי בכל תחום?….
(דעתי האישית- אפשר. אבל בן אדם מוגבל במספר התחומים שבהם הוא יחיה לגמרי עפי האידיאל. ולכן הוא צריך להשקיע בתחומים שחשובים לו.
אגב- זה מתחבר גם לדיון על ניגונים שיש כרגע בפוסט אחר)
שיעור הוא לא הרצאה. נקודה.
להגיד ששיעור הוא כמו הרצאה מזכיר לי את ההשתק בשיעורים בטלפון. מורות כל כך אהבו את זה… ואני שואלת – כיף לכן לדבר לעצמכן??
לאחת מירושלים:
אני מאד אוהבת את הבדיחות ששמו בכיתה:)
לא חושבת שזה השם שיצא לכיתה שלנו. אנחנו כיתה מתוקה שיש לה רוח שובבות:)
המורה מבינה אותנו ולא חושבת שאנחנו כאלו חוצפניות:)
ויש לנו כיתה מקסימה ביותר, ואני מאד אוהבת את ההפסקות החסידיות שאת מארגנת זה מאד מגבש את הכיתה:):):)
אתם כיתה מותק ממש (סמיילי מנשק). ואת הכיתות החוצפניות המורות הכי אוהבות. מנסיון של יוד בתית