תפריט
בואו ניצור מטריה
בתחילת השבוע היה מזג אוויר סגרירי באתר. התגובות זרמו בקצב, הפוסט של אמא של סטערנא עורר גלים וכעס והרבה מאוד רעמים של תגובות נזעמות.
לפני שגשם שוטף יגבר עלינו רוצה לשתף אתכן בכמה מחשבות, אין לי מסקנות ברורות, נכון לנו לגבש אותן ביחד כשותפות בדרך.
רובכן מכירות את אמא של סטערנא לא מהשבוע. כבר תקופה ארוכה מתפרסמים פוסטים שלה כל יום שני. חלקכן אולי נכנסתן לאתר בשביל זה. היא כתבה הרבה דברים חכמים שנאספו לכן ללב, אולי גם הגבתן ואמרתן לה שהיא מדהימה.
זה הכי בסדר בעולם לא להסכים לדעות שלה, לגמרי יפה שמשהי קוראת את הפוסט ואומרת: זה לא בשבילי. היא לא צודקת ובסדר גמור גם להגיד את זה בקול.
אבל אני רוצה להבין מה קורה ברגעים האלו שאני לא מסכימה והזעם מתחיל לטפס בגרון.
בזמן כזה לפעמים כל מה שהיה קודם נמחק. ואפשר לשבת ליד המקלדת ולשכוח.
לשכוח שלפני שבוע היא אמרה משהו שמצא חן בעיני
ולפני שבועיים צחקתי ממה שהיא כתבה
ולפני שלוש חשבתי שהיא אישה מאוד חכמה.
ובעיקר – לשכוח שיש לה לב ואולי היא תפגע, גם אם היא גדולה.
למה? כי היא כתבה משהו שהקפיץ לי את הפיוז. היא עיצבנה אותי אז מרגיש מותר לי להגיד מה שבא. מגיע לה.
ואולי בכלל לא הספקתי לחשוב אם מותר לי או לא לפני שלחצתי אנטר.
מה קרה פתאום?
אני לא מסכימה עם הדעה, ויכול להיות שאני צודקת אבל עדיין יש עוד דברים רק מלפני שבוע שכן היו בסדר, והרבה יותר מבסדר.
ואיך, איך בחמש/ עשר דקות שאני כותבת את התגובה בזעם הכל מתאדה, איך כל מה שהיה קודם מת. ומת כל כך מהר.
(ואני ממש לא באה כאן לדון או לבקר כל תגובה ותגובה אלא על התחושה הכללית שהייתה בפוסט)
אני לגמרי מכירה את זה מהחיים שלי במקומות אחרים ורוצה לשאול בקול: למה זה קורה לנו?
תקראו את הקטע המקסים הבא שקיבלנו השבוע למערכת, אולי הוא יעזור לנו להחליט.
"שלום בנות נוער קסומות.
נחשפתי לאתר דרך הבנות שלי
ונהנית מידי פעם להציץ.
אתמול קראתי את "אמא של סטערנא"
ובגלל שזה ממש נגע בנקודות רגישות שלי 'השתלחתי' בתגובות.
אח"כ קראתי כמה תגובות
וחשבתי לעצמי כמה קל להשתלח!
כמה היד קלה על המקלדת!
וזה גרם לי להיענות לפניה של אמא של סטערנא שביקשה שעוד אימהות תכתובנה.
שלא אהיה זאת שרק מעבירה ביקורת אלא גם מוכנה לתת מעצמה.
אז מנסה היום.. ואולי גם עוד בהמשך..
רוצה לכתוב בהקשר המדוייק של הפוסט המדובר.
אחת התגובות שצדו את עיניי היה: "את מרגישה שאת ברמה מספיקה כדי לפגוע בך? לפחות תראי לנו שאת ברמה מעלינו בתור אמא"
והמילים האלה מהדהדות לי מאז שקראתי אותן.
כי אנחנו האמהות מהלכות על חבל מאד דק.
מצד אחד אנחנו האמהות "המבוגר האחראי".
מצד שני אנחנו לגמרי בני אנוש.
בתור המבוגר האחראי אני אחראית להיות חזקה וחסינה מפני עלבונות ומרדנות.
להיות רכה ואוהבת גם כשתוקפים אותי/ כועסים/ מאשימים.
לתת ולהעניק גם כשהצד השני לא עומד בהתחייבויותיו.
וזה בסדר ההסדר הזה באופן כללי.
ויצא לי הרבה פעמים ללכת להנחיית הורים/ הדרכת הורים/ טיפול בעצמי ועוד כמה הרצאות טובות כדי לחזק את החלק הזה שצריך לקחת אחריות.
ועדיין יכולים להיות זמנים אחרים…
למשל כשאנחנו נופלות בפחים שטמנו לנו (במודע ובתת מודע).
למשל כשאנחנו עייפות/ עצבניות בעצמינו/ במצב רוח לוחמני ומרדני (חח כן. גם בגיל 42 אפשר להיות מרדניים).
למשל כשלא בא לנו, נקודה. בלי הסבר?
ידעתן שגם אותנו, האמהות, שינויים חודשיים באים מידי פעם לבקר? וגם לנו לפעמים כואב הבטן והראש וההורמונים משגעים אותנו?
אז נכון שבעולם אוטופי ומתוקן תמיד נתייצב חזקות ומעניקות וחכמות וקשובות ויודעות כל,
אבל בעולם האמיתי אנחנו מתמודדות.
נופלות וקמות ונופלות ונופלות ושוב מנסות לקום.
אז אולי לכן כתבתי בעצם את כל הפוסט הזה.
במטרה לשאול: האם תוכלנה לסלוח לנו על זה שאנחנו אנושיות?"
כשקראתי את מה שהאימא האנונימית המקסימה הזאת כתבה כל כך התחבר לי כל כך המקום הזה שאולי מה שאנחנו הכי רוצות בחיים זה הבנה. שיבינו אותנו, את הדעות שלנו, את ההתנהגות המבולבלת… את הכוונות שטובות גם אם הן לא יוצאות קשורות יפה בסרט.
בעצם כשאני חושבת על זה – גם התוקפת שמקלידה במרץ וגם מי שכתבה פוסט – רוצה אותו דבר – שיבינו אותה, שיגידו לה שיש לה מקום בעולם הזה למי שהיא.
ולפעמים כל כך קשה לקבל את זה….. ודווקא בגלל שלשתיהן יש את אותו צורך, העניינים מתבלבלים.
וכאן אני שואלת אתכן, אנחנו קהילה באתר ובית ברשת שאפשר לנוח וגם לצעוק בו את הלב, אנחנו כאן בשבילכן לגמרי, אבל המגרש שלכן ואני רוצה להקשיב לך
האם לדעתך בבית מותר לעשות הכל? איפה הגבול עובר בין מותר לאסור?
איך ניצור ביחד אווירה טובה באתר, חוויה שאני מובנית ומקובלת (גם אם לא מסכימים איתי!!!)
ואיך אפשר לשבת ליד המקלדת, להגיד את מה שיש לי לומר וגם ולא לשכוח.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
עשיתם מזה סרט..אני בכולופן הגבתי שמה בסוף על זה.
בכולופן תודה (!) שאתם רק מנסות לעשות כמה שיותר טוב וכייף:)
קודם כל למען ההגינות אציין שלרוב הפוסטים של אמא של סטערנא לא התחברתי בכלל.
ל2-3 הראשונים כן התחברתי יותר אבל לא מאוד, ולפוסטים הבאים אפילו כבר לא טרחתי להגיב.
אז זה לא שהיו פוסטים יפים ורק עכשיו השתלחתי. בפירוש לא.
דבר שני יש פתגם שאומר "אהוב את הביקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי" ולגבי אמא של סטערנא, ראיתי רק תגובה כללית בנוסח 'לא יפה להשתלח' ואפילו לא תגובה אחת כמענה הגיוני לטענות הצודקות והמנומקות שהופנו לגביה (ובאמת יש בנות שהשתלחו. לא סותרת. אבל היו בנות שהציגו את הדיעה שלהן בצורה מנומקת ויפה וכן הייתי רוצה לראות התייחסות הגיונית)
ובקשר לשאלות שלך איטי..
ברור לי שגם בבית יש גבולות. וכל בני הבית חייבים לכבד אותם.
אחד הגבולות שאתם תחמתם מאוד חזק באתר זה הגבול שאומר אסור לפגוע בבנות. אסור להעליב. אסור לבייש. אסור לגרום אי נעימות. אסור לתקוף דיעה של אף אחת אלא רק להתנגד בנועם.
לגבי זה אתייחס אחכ.
מה שיותר חשוב לדעתי הוא שבבית כמו בבית, המבוגר האחראי נשאר המבוגר האחראי.
כלומר כן, ברור שגם אימהות הן אנושיות והכל, אבל האם יש הצדקה לאמא לפגוע מילולית בילדה שלה רק כי היא באמצע מחזור ועצבנית?!
ברור שלא.
כי אמא אמורה להשאר בעמדת המבוגר גם בזמנים קשים.
נכון, אז כולנו אנושיים וגם אמהות ודמויות סמכות אחרות עושות טעויות. זה לא צידוק להתיר כלל גורף לפיו מותר לכל אחת להעלב ולהעליב בחזרה.
ודווקא באתר, במקום שפוסטים לא עולים תוך שעה אלא עוברים סינון ובקרה, הייתי מצפה ליותר. מילים כתובות אפשר לשנות יותר מדיבורים. והיה אפשר לשנות ולעדן וגם להכניס קצת הגיון ופחות שיפוטיות בפוסט של אמא של סטערנא.
הייתה תגובה מאוד חזקה ששאלה מאיפה הזכות להשפיע על בנות בעניני בריאות. ולא ראיתי תשובה על הטענה הזאת.
אז כן, לאמהות מותר להעלב, אבל לדעתי אסור להן להתמסר לעלבון ולהגיב ממקום כזה.
כן, אני מצפה ממבוגר להיות שליט על הלב והרגשות שלו ולתת לי דוגמא איך פועלים באחריות.
ולגבי הגבולות..
גם אני בתור אישה בעתיד הלא רחוק מצפה מעצמי לנהוג כך. וגם אם פוסט מסויים עלה לי על העצבים אני משתדלת לעדן את התגובה שלי ולהסביר בצורה הגיונית מה לא אהבתי. בתגובה שכתבתי לאמא של סטערנא (בשם אחר) השתדלתי מאוד להציג את ההתנגדות שלי בצורה שיכלית ומנומקת. וכאבתי שלא ראיתי תגובה דומה בצד השני.
אפשר להביע דיעה שונה בלי להשתלח. וכן הייתי מבקשת לסנן פוסטים שמנסים להשפיע עלי בענינים ככ מהותיים כמו בריאות.
אפשר לנתב לטוב ולהאיר נקודות אבל לדעתי אמא של סטערנא חצתה פה גבול דקיק.
ותודה על האתר שלמרות הכל עומד כמו שובר גלים חזק
איזו כנות, בוגי.
יאווו, חזק ממש!
היה לי שבוע עמוס ולא קראתי את הפוסט של אמא של סטערנא עכשיו סקרנת אותי והלכתי לבדוק, אחוז גדול של התגובות במיוחד עד התגובה של אמא של סטערנא היו תגובות מכובדות מנומקות אולי שונות אבל כתובות בצורה שראוי לכתוב בה רק אחרי ששהיא טענה להשתלחות הגיעו תגובות לא מכובדות בעליל וחבל, תגובות הן דרך מעולה לנהל דיון
איטי, לדעתי את צודקת וגם לא..
כמובן באופן כללי מה שכתבת נכון.
אבל כשילדה עם ראש על הכתפיים קוראת כתבות של בנות שמפרסמות מידי פעם פוסטים, (לא מדברת על בנות, אלא על כותבות כמו אמא של סטערנא, הילי, דיני, מאשי..) אפשר להבין קצת את הסגנון חשיבה, התבטאויות, מסקנות וכו'.
לפעמים אני קוראת פוסט מליצי של אמא של סטערנא ויוצאת עם אפס תובנות, או שיש שם איזה תובנה שהייתה ידועה. לפעמים אני יוצאת עם תובנה שגורמת לי לתמוה.
בסדר, נורמלי שלא מתחברים להכל וב"ה אני מתחברת לכותבות אחרות (אגב חשבתי, אולי כדאי לעשות "אחת משלנו" גם לכותבות האלה ומאחורי הקלעים, זה יהיה מעניין)
אבל מה שקרה כאן לדעתי שגרר זעם יותר מהרגיל אלו שני דברים:
דבר ראשון היא "חרשה את הקרקע" בשביל תגובות נזעמות. היא הקדישה לכך כמה שורות בהתחלה ועוד אחת בסוף. אם היא הייתה מוסיפה מילות הסתייגות כמו לדעתי, עפי הבנתי וכו', הכל היה מתקבל יותר בנוח. וגם אם לא, התגובות היו מתונות יותר.
הייתה שם תגובה מהאחרונות לגבי פרובוקטיביות, שלפי דעתי זה באמת נכון. היא כתבה כל כך הרבה על תגובות נזעמות ובסוף התפלאה על עצם הענין. קצת הרגיש לי שהיא עשתה מניפולציה רגשית- פסיכולוגית בשביל לקבל עוד כמה עשרות תגובות. משהו לא ברור.
דבר שני, זה על עצם התוכן. היא כתבה שם שזאת האמת וגם היא חושבת כך וכו וכו ולפי דעתי, בריאות זה דבר שאי אפשר לכתוב עליו ככה באתר, במיוחד לבנות בגיל שלנו.
אני הרגשתי שאם יש ילדה לא מספיק יציבה שקוראת את זה, יכול להיווצר ח"ו ענין של חיים ומוות. לכן בתור מבוגר מאוד ציפיתי לקצת הגינות והגיון. אפילו ויקיפדיה שמביאה ביבליוגרפיה בסוף, בכל ערך רפואי היא אומרת שהיא לא אחראית ואין בערך תחליף ליעוץ רפואי. קצת הרגיש לי זולות ופזיזות לכתוב על בריאות בכזה אופן. כל הכותבות פה מקסימות והלאה, אבל כשיש אתר מבוקר, זה דורש לסנן דברים. וזה לא רק צניעות, אלא גם דברים חשובים נוספים.
מקסים!
בנות אני חושבת שהגזמתן!!!!!
אף פעם אי אפשר לרצות את כולם!!!!!
מי שלא מתחברת שפשוט לא תקרא את הפוסט אף אחת כאן באתר לא מחריכה אותכן לקרוא!!!!
אני חושבת שכדי שתיקראו טוב את התגובה לפני שאתן מגיבות ותשאלו את עצמכן האם מתאימה כזאת תגובה לאתר חבדי?!!
תזכרו תמיד שהיא גדולה מכם בהרבה אתן חייבות לכבד אותה ואין שום זכות לכתוב תגובה פוגעת
איטי אני באופן אישי חושבת שאמא של סטרנא מדהימה היא נוגעת במקומות הכי רגישים אצל בנות מיתבגרות ויכול להיות שיש ילדות שלא נעים להם לקרוא כי זה נוגע בפצע רגיש שלהם!!!
תודה רבה רבה על הפוסטים שלה היא מהממת מוכשרת (מכירה אותה באופן אישי והיא מיוחדת)
איטי אני ממש מסכימה איתך. נראה לי שמרוב שהשותפות, כולם, אוהבות מאד את האתר, כל אחת מצפה שהכל יהיה תואם לגמרי לגישה שלה בחיים וזה גם מאד הגיל הזה, של בירור עצמי של ביקורת חיובית ושלילית על כל דבר עד שמחליטים באמת מי אני ואיפה אני בעולם.
אבל! בנות. החיים הם לא שחור לבן, יכול להיות משהו שהוא מקסים וטוב ואת לא אוהבת אותו! זכותך! זה לא אומר שצריך לסתום למישהו אחר את הפה! גם אם זה היה ממש מעצבן או מקומם לדעתי, עדיין הדמוקרטיה קיימת בעולם המאפשרת את חופש הביטוי לכל אדם, וצריך להיות מקרה ממש קיצוני כדי שגם הדמוקרטיה לא תוכל לאפשר למקרה הזה להתקיים. ואם לדעתך זה היה המקרה הנוכחי, תשלחי מייל ברור ומסודר להנהלת האתר והם, עם השיקול דעת הבוגר יותר שלהם יעשו את השיקול ויחליטו אם להוריד מהאתר או להשאיר ואת תאלצי הפעם פשוט לא לשים את הלייק שלך. זכותך!
אוחחח עלייך איטי!!!:-* את כזת חמוווודה
אני לא נוהגת להגיב..וכן קראתי את הפוסט של אמא של סטרנא..וגם שם לא הגבתי
אבל כרגע החלטתי שכן
כדי אולי לתת הסבר להתקפות שקראו שם.
אמא של סטרנא נגעה בנקודה מאד מאד מאד רגישה במיוחד בתקופה שלנו עכשיו…וקשה הנפש שלנו לא מקבלת את זה! אני כילדה שהחברה הטובה שלה לא עלינו חולה במחלה..קשה לי לקבל כמשהו בא ומדבר ככה זה פוגע אישית..לא יודעת להסביר איך משהו מסוגל לבוא ולכתוב כאלה דברים כשהוא לא עבר את זה…אולי תבנה ואולי לא..
אני מתה על הפוסטים שלה!!! ובאמת לא הבנתי למה היא הפסיקה לכתוב!!!!! זה ממש חסר וחבל!!!
ולבוגי- דיי עשות סיפור מכל מילה מסכנה שהיא כתבה!!! בכיאתתת יאווו!!!!!!!!!!!! גם אם את לא מתחברת ולא מסכימה את לא חייבת להגיב וגם אם כן בצורה מכובדת!!!! הבנאדם ישב וכתב, ועוד בהיתנדבות, ואז מגיעה לה שבעתאלפים תגובות, ושל מה??? תלונות תלונות תלונות!!!!
בכלאופן בוגי, בכללי את נשמעת מאוד בוגרת והתגובות שלך חכמות, רואים שאת חושבת לעומק!! אני סתם פשוט חושבת עכשיו הפוך מימך…
ולאיטי האתר מהמםם ופליז שאמא של סטערנה תמשיך לכתוב! היא כותבת ממש יפה!!
דיי עזבו אותכם!
יואוו לכל אחת יש דעות שונות מכיוונים שונים, וכן לאמא של סטרנא הייתה דעה קיצונית שהיא אולי ביררה אותה אולי לא זה לא ענייני אבל אתם סהכ קוראות משו! אתם לא חייבות לקחת אותו אישי אליכם לחיים, וגם אם לקחתם ואתם חושבות שזה משו שצריך עיון, תבדקו, תתעייצו ורק אז תעשו מעשים! לא כל דבר שאומרים לכם הוא קדוש קדוש ועוד יותר לא דבר שאומרת מישהי שאתם לא מכירות…תבררו תבדקוווו פליזזזז בשבליכםם
וסליחה אמא של סטרנא אם זה נשמע התרסה אלייך אני דווקא מאודד מעריכה את הדוגריות שלך ואני די בכיוון של הדעה שלך גם אם לא באותה קיצניות ואני אוהבת נורא את הפוסטים שלך, אבל יש בנות שהדעה השונה הזאת מערערת להם את המקום הבטוח שלהם והם צריכות לבדוק את העניינים האלה לפני שהם מגבשות דעה שונה ממה שהייתה להם תמיד…חוצמזה שלא לכולם מתאימה אותה הדעה לדוגמא מי שאמרה כאן על חברה שלה שחולה במחלה…קיצרר שכל אחת תשאר בדעה שלה ואם אתם חושבות שזה כיוון שיש מצב שהוא נכון אז תבדקו בעצמכם ורק אז תגבשו דעה שונה…המון הצלחההה