כלום וחצי. אפילו לא חצי כלום

היי
רציתי לשתף אתכן קצת מאתגרי החיים שלי.
אני גרה בחור בקצה העולם
אם אומר לכן את השם רק תרימו גבה
אז נחסוך את זה.
לא ממש יודעת מאיפה להתחיל
קשה לי. מאד.
עצוב ברמה שאתן לא מבינות. הקושי.. הכאב.. החוסר אונים.. הגעגוע..
הבדידות. יותר מכל.
סליחה, בעצם אנשים זאת הבעיה יותר גדולה. הכי. יותר מכל.
ניחשתם נכון.
אני פנימיסטית.
וזה אומר מדי הרבה דברים.
אני חיה בתוך מערבולת
אנשים ורגשות
וזה רק לופ שלא נגמר
לעולם
כך לפחות ניראה לי עכשיו
וזה ככ בודד
וחסר מענה.

פרקתי. תודה שהייתם כאן.
נ.ב. חכו לפוסטים בהמשך..
#לא_מחרימים_מרימים_פנימיסטית_בחזית

הן ניראות שמחות, מלאות חברות, בנות איכותיות.
הן בודדות, רוצות הביתה, כמו כולכן. מחכות לארוחה חמה כשחוזרות מבית הספר.
מקנאות בזה שיש כביסה מוכנה, נעימה.
תתיחסו, תיפנו אתן. תדברו. הן לא יעשו את זה.

הן גיבורות.