כל

העולם.
הלכתי בשבילים שהשארת מיותמים,
בין הפרחים שנבלו בלאט לצליל הרוח
וכל מה שהשארת אחרי שנים
היה רק ארגזי אבק וטיפות מי מלח.

בשתיקה שעצרה בתוכה מילים
חרטתי קווים אבודים על החול
אצרתי זיכרונות וגלים כחולים
המשכתי לשתוק, כי לא היה בי קול

השירים שהייתי להם ההשראה
מתנגנים ללא הפסק בערבים
ציפורים מנומנמות בשיר אהבה
ואיש עם כינור על יד ילדים

ומשפט אחד אני שומרת בזיכרוני,
משפט מיוחד משירך, יותר מכולם
בימים חמים וצורבים אני שומעת בתוכי
איך לחשת בשקט ׳היית לי כל העולם׳