כותרת נדושה, אני יודעת.

הגיגים ומסקנות על : הריאקציה של מצבים קיצוניים (ובשפה מדוברת ?: בכי)
פתאום הבנתי, וחשבתי קצת לעומק
על המציאות הבאה:
האם אי פעם שמתן לב, שיש את אותה הריאקציה לרגעי השמחה הגדולים ביותר,
כמו לרגעי העצב הגדולים ביותר?
יפה! בשניהם זה יהיה – בכי.

בכי- פעולה שנעשית בלי או עם רצון האדם כשמהו לוחץ לו על המקומות הרגישים ביותר שלו בלב.
המקומות הרגישים ביותר יכולים ליהיות שלילים או חיוביים, אבל שניהים תחת אותה הכותרת: המקומות הרגישים ביותר שלנו בלב.
מה שבעצם עושה את העצב והשמחה (אף על פי שהם הפכים) לשני מושגים דומים מאד, כי בשנהים (כשהמצב מגיע לקיצוניות שלו) תצא את אותה הפעולה- בכי.

סתם, זאת הייתה מחשבה שעלתה לי והיא הייתה מענינית. אז החלטתי לשתף:)

ואם אפשר להסיק מסקנות:
כשאני ממש בדאון אני יכולה לחשוב שבגלל שאני הכי בלמטה אני גם קרובה להגיע להכי למעלה!
(כלומר, בואי נאמר דוגמא שכשאני יושבת ככה כולי בדכאון, אני יכולה לנסות לעודד את עצמי בצורה נוספת שהיא הנ"ל ולאמר לעצמי שהנה, הגעתי לראקציה של מצב רגיש – קצוני – שלילי, והכותרת היא אותה הכותרת כמו מצב רגיש – קצוני – חיובי. יש רק מילה אחת שהיא לא אותו דבר. ולמרות שחיובי ושלילי הם הפכים, מצאתי להם מכנה משותף – בכי! אז אני כבר נמצאת בתוך המכנה משותף הזה. ועכשיו אני ממש קרובה להפוך את המצב לרגיש קצוני חיובי!!!)
מה שנקרא שרק מהכי למטה אפשר להתחיל לעלות למעלה:)

ואז אולי עצם הידיעה שאני כל כך קרובה, אכן תקרב אותי ותעזור לי לשמוח ולחייך באמת שוב, תעזור לי לקום.

אה, וזה גם סתם כך יכול ללמד אותנו עד כמה הרגשות שלנו הפכפכים.
אם שרדתן בקריאה עד כאן – כפיים!
נ.ב.
אני ממש אשמח לקרוא הערות ומה אתן חושבות על ההגיגים האלה. כלומר, אם אתן חושבות שיש בזה ממש או שמא זה רק קשקושים שהמח היצירתי שלי המציא:)