תפריט
של לוחמים.
הוא היה,
צעיר בשנים
ג'ינס וחולצה קצרה.
והוא ראה,
עולם וחיים
מבעד תמימות טהורה.
הוא צעד,
באין ספור שבילים
וחרט על דגלו אהבה.
הוא גוייס
בלהט נעורים
נשבע להגן על הבית.
הוא תסס,
על גופו המדים
הסתער
קרב יונה ועיט.
והוא מעד,
מעל בורות המתים
נשמתו עודנה בוכה.
הוא השתנה,
אישוניו בוערים
לבו זועק לנקמה.
הוא נישא,
על זיכרונות כואבים
משחרר עוד יריה.
הוא שתק,
מול דם הזדים
בהם ידו הוכתמה.
הוא פגע,
בעוד אנשים
למען, בשביל האומה.
ובלילה החשוך,
הוא נשכב מהורהר מול רקיע
ודמעתו זלגה
על עולמו ההפוך,
אמת ודם וקליע.
"לעולם לא אסלח לערבים על דבר אחד, על שאילצו את ילדינו ללמוד להרוג אותם".
(גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית.)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
ואוווווו!!!!!
אוצ'.
יש לך כתיבה מטורפתתתתת
אהבתי את זה שכתבת על משהו שכמעט ולא יוצא לי לחשוב עליו – אבל הוא כ"כ נכון!!!
הכאב הזה, של הלוחם, של הצדק מול הרשע, והצורך להפוך את עצמך ל'אדם הרע' כדי להציל את הארץ והאחים שלך…
כזה עולם הפוך.
איך כתבת? 'אמת, ודם, וקליע'.
אהבתי!!!
את פשוט כתבת מושלםםםם וכל מילה נוספת מיותרת :))
מדוייק לגמרי מה שכתבת.
זה.. בדיוק זה.
ואין אף אחד שיבין, את כאבם.
את הסיוטים שבלילה, את הדם שניתז שוב ושוב, בחלומם.
תודה רבה!
צמרמורת. מה זה הכתיבה הזו? מוכשרת.
תודה, בלתי מנוצחת?
אחת הסיבות שאני מעריצה חיילים
ואת כותב ממש יפה
אני לא יודעת אם להעריץ.. או להעריך.
מה שכן, אוהבת אותם מאוד מאוד, הכי בעולם.
כי הם מוסרים את נפשם, כפשוטו, בשבילנו!
ובסוף.. נשארים עם הכל לבד, לבד.
אני מצומררת זה ממש ממש נגע בי
ממש כאב
אנשים רוצים להגן ולפעמים אין ברירה ובשביל זה צריך לפגוע
סליחה שצימררתי.. באמת שלא התכוונתי להכאיב.
זה פשוט זועק את הכאב, מדמם אותו.
אי אפשר שלא לבכות כשחושבים על זה לעומק, אי אפשר.
מהמם מצמרר
מוכשרת
תודה, על הכל?
אוי זה כל כך נכון ועצובב
מידי נכון, אוף.
??
העלית לי דמעות לעיניים בקטע הזה:
-הוא פגע,
בעוד אנשים
למען, בשביל האומה-
אאוצ'.
איפה אנחנו חיים.
הכתיבה שלך טובה, מדויקת ובועטת.
סליחה.. תודה.
אנחנו חיים בעולם משוגע, עולם לא הגיוני וכואב כל כך.
קוראת פעם ראשונה..
צמרמורות מכף רגל ועד ראש.
נושמת עמוק,
קוראת פעם שניה.
דמעות מבצבצות..
נגעת לי עמוק. ואפילו אפילו, כתבתי גם פוסט בנושא-
https://shutafotbaderech.co.il/hwo_hzlath/%d7%a6%d7%91%d7%90-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%a8%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%95/
זו את.. את מהשיר?
את לא מבינה בכלל מה עשית לי בשיר הזה, בכלל בכלל.
אני.. וואו.
הכתיבה שלך בשיר ההוא חזקה ונוקבת וכואבת ו.. מותירה אותך חסרת מילים, חסרת דמעות אפילו.
את מדהימה, הצילו.
קוראת אותו בפעם השניה, הוא כל כך חותך, אייה.
כשזה סבא, זה כל כך קרוב, ועצוב, וטראגי.
? הרגישות שלך הזויה.