ישבתי וחיכיתי לך

אני חיכיתי לך, ישבתי שם, עם כל המשפחה. דיברנו עלייך והיינו בטוחים שהנה – עוד רגע את מגיעה.

היה הרגשה מיוחדת באוויר, השנה – כך אמרתי לעצמי, אין מצב שהיא לא באה! זה פשוט חייב לקרות!

אז חיכיתי לך, מאוד. ולא באת. אבל אני ממשיכה להאמין, לקוות, להתפלל. אני יודעת שלא תאכזבי ולבסוף, תבואי.

ועוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות, יחייכו, ילדים קטנים ישחקו, וכולנו נשמע את קול השופר, ואת הקריאה הנרגשת: "ענווים, ענווים, הגיע זמן גאולתכם"

ואת, אחרי שנים של גלות איומה תפציעי שם, באור גדול. וכולנו נרקוד.

כי באה גאולה