תפריט
היו הרבה ילדים
בגן, ביסודי ובתיכון.
שהיו, ולא נראו
שבשקט, בצד בכיתה
או בפינת הגן ישבו.
והיו ילדים, שלא היה בשבילם
את המלאך המושיע
והמצב המשיך ונשאר.
ולאט לאט, העצב יצר
מבוך מורכב ומסובך.
ואין דרך מוצא,
אין שום מהלך
והכאב בפנים גדל,
והנפילה לתהום
קרובה מתמיד.
ובתוך הלב
יש מערת שדים,
סופת הוריקן,
ג'ונגל הכי מפחיד שקיים.
ולאט לאט הם מתרגלים,
לא מחפשים מצב שונה.
בשבילם, החושך זה האור
ומי בכלל החליט
שאור זה משהו צהוב
ושחור פחות טוב?
הלב אטום,
לב אבן,
לב שיש.
הבור ריק,
אין בו מים.
היובש מטורף
אבל הוא בכלל
לא מורגש.
טבע העולם
שיש קשת רגשות,
שכבר אי אפשר להכיל
ייסורים קשים מלשאת
אותם על כתפיים
של ילדים.
שבסך הכל-
קטנים.
ומירוץ החיים
הוא זה
שגרם להם
להראות כל כך-
גדולים.
בלי זיק חיים,
בלי שובבות של ילדים,
בלי משחקים ותחרויות,
כי הם קיר.
אז למה הם
צריכים לנסות להיות?
ועם השנים,
הילדים האלה
הצטמקו ופחות נכחו,
לאט לאט נעלמו
והיו כלא היו.
ויש הרבה סופים עצובים,
ולא הפי הנד כמו בסיפורים.
אז נכון שאני מאמינה
שגם אם הם לא הרגישו,
אבא תמיד היה לצידם
ותמך בהם מלמעלה.
עזר להם להתגבר, לגדול.
ולפעמים, פשוט לא הרגישו,
לא הצליחו להבחין
ביד הטובה, המכוונת,
שעושה הכל מאהבה.
ופתאום עולה לי מחשבה,
אולי במקום להתעסק
בעבר ובמה שהיה-
נתעסק בהווה ובמה שיהיה.
איך אפשר לשנות את המצב
שלא יהיו עוד ילדים בצד.
ננסה לדמיין את עצמנו
שהיינו בודדים.
כמה קשה וכואב ולא נעים.
ואי אפשר לתאר את זה
מרוב מילים.
וכנראה אם גדלנו וצמחנו
אז אנחנו הצלחנו לגלות
את האנשים הטובים,
הכוכבים המאירים.
אבל לא כולם מגלים,
אז אולי נפעל ונעשה מעשים.
נתחיל בצעדים קטנים-
דאגה, הקשבה
מילה אכפתית וטובה לאנשים.
זה תמיד רלוונטי
לא רק בגן ובכיתה.
בסוף כולנו ילדים.
והלוואי וכולם יצליחו
להיות, לחיות,
להרגיש שהם מצליחים להיראות.
והם לא קיר, לא אבן
אולי בעצם האבן שבכתר.
יהלום יקר ונוצץ,
נשמות זכות.
רק צריך להדליק
בהם את הנר.
שיבער, יפיח חיים.
ואז הם יסכימו
שאבא תמיד איתם
והם לא לבד אף פעם.
כי אבא לא עוזב את עמו,
את בניו היחידים והמיוחדים,
הם לעד יהיו שלו-
ילדים של הקב"ה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
24 תגובות
האווו עוצמהההה אהבתי אלופההההה
נכון כל כך, משקף על מי שאת, את אהבתך לכולם, לכול יהודי באשר הוא!!!
אוהבתתתתתת אותךךך(לב)
את כותבת מהמםםם!!! מוכשרתתתתת!!!
שם, תודה על הלב והמילים הטובות שלך.
את נשמעת גם עם לב ענק מכל התגובות שלך ואחת שמיישמת בפועל כבר את הפוסט, ולגביי משתדלת באמת לאהוב כל יהודי באשר הוא, אבל יש לי הרבה מה לעבוד בעניין הזה.
זאת עבודת חיים תמידית;)
בואי נקים עמותה ונקרא לה ככה
#ילדיםשלאבא
אני בעד😜
תפרטי מה תרצי שתכלול הקמת העמותה,
בכל אופן שתפתח עמותה כזאת יום אחד בעז"ה, הקרדיט של שם העמותה יינתן לך;)
איזה חמודה את!
כמה טוב לב התנקז בילדה אחת
אני…
חסרת מילים
תודה על המילים הטובות שלך,
מרגישות קצת מדי גדולות בשבילי, אבל אנסה לקבל לפחות קצת אותם, ואמן שבאמת אצליח להמשיך לעבוד על עצמי כל יום מחדש להיות טובה יותר, להצליח לתת יותר למי שמסביבי,
והמילים שנתת מספיקות, עשו לי טוב.
ומשפט שאני תמיד אומרת שדווקא שאין מילים זה יותר מכל המילים שבעולם.
אז תודה לך רסיסה.
וואו.
את כותבת מדהים והמסר מרגש.
אהבתי כל כך!!
תודה נקודה.
ב"ה, תודה לאבא שנתן לי מילים
ואמן שגם המילים האלה תפעלנה.
איזו מהממת ומדהימה שאת!! ריגשת אותי, באמת🥹 את נשמה טובה😍💓
תודה מלח על המילים💛
צמרמורת
אמהלה
אין לי מה לכתוב
ובזכותךך יש לי החלטה טובה עכשיו,שקשורה לפוסט.
אז,
תודה שיש אותך!!
הכתיבה נדירה והחשיבה הככ מתחשבת הזו!!
ממש ריגשת, אבא אף פעם לא עוזב💔
התגובה שלך ממש עשתה לי טוב על הלב,
לקרוא את המילים שלך שלקחת מזה משהו לפועל, שהמילים שלי פעלו ולא רק נקראו, שמחה שב"ה הייתי שליחה באמצעות הפוסט ,
אז שוב תודה לך לאה!
💛.
איזה מרגש, ממש התחברתי❤
תודה ילדה על התגובה.
שמחה שהתחברת ואמן
שבעז"ה המילים האלו ישפיעו.
ריגשת אותי🤍
הלוואי שכולן יהיו רגישות לחברה.
כמוך.
תודה אוזניות.
טוב לקרוא את התגובה שלך,
הלוואי שגם אני אהיה רגישה יותר למי שמסביבי, אני גם כמובן ממש לא מושלמת ויש לי הרבה על מה לעבוד, כתבתי את המילים האלו גם כמובן וקודם כלעצמי ואם הם באמת ישפיעו על מי שקראה את זה כאן, אז זה ממש ישמח אותי שהייתי השליחה לזה.
אין מילים.
תודה שהגבת בכל זאת,
בשבילי שאין מילים זה לפעמים יותר
מכל המילים שבעולם.
😶
.
התלבטתי אם להגיב לכל אחת באופן אישי, בסוף עשיתי את זה ומרגישה שחייבת גם להגיב לכן בכללי. את הפוסט הזה העלתי בעקבות שני פוסטים קודמים שעלו של סמויה ,לב כואב ושל מצולקת נדמה לי. אז תודה לכן על המילים שלכן. וכל הנושא נגע בי ממש עמוק עד שכתבתי את הפוסט הזה, הרגשתי שאני חייבת לשתף ואם זה יפעל בעז"ה אפילו קצת על עצמי ועל כל מי שקוראת את זה זה אז אני עשיתי את שלי. אז תודה לכן שותפות, טוב לקרוא את התגובות והמילים שלכן ואמן שבעז"ה נצליח לעשות טוב יותר למי שמסביבנו וגם בעצמנו להרגיש טוב ולראות בגלוי כמה אבא אוהב אותנו.
א.. אני… אין לי מילים.
אבל זה יפה.
וזו את.
(ואז הם יסכימו
שאבא תמיד איתם
והם לא לבד אף פעם)
תודה ילדה
🩵.
(הלוואי, בעז"ה )