י"ט כסליו הוא שלי

פורסם לראשונה: כ״ט בכסלו תשע״ט

אמנם גיליתי עם הזמן, ככל שאני עמוק בתוך החסידות, בתוך הלימוד, ההתנהלות, ההיכרות שלי עם חב"ד ועם הרבי שלי ואדמו"ר הזקן, שי"ט כסליו שלי,
הוא בעצם של כולנו.
ברוך השם זכיתי שנה שמינית לקיים י"ט כסליו אצלי בבית,
והאמת שזה הכוח שלי לפעילות של כל השנה.

מבחינתי י"ט כסליו זה הפרוז'קטור
תחנת החשמל המהירה, תחנת הכוח להאיר את כל מה שקורה במהלך השנה, שי"ט כסליו הלא זה הראש שלה.
התחברתי לענין הזה בצורה מאוד מאוד עמוקה ומאד מהירה.
איכשהו זה זמן כל כך מסוגל! שאני מחוברת אליו בכל נימי נפשי. לי"ט. ליום טוב. י"ט זה ראשי תיבות יום טוב.
היום-טוב הזה שמביא גאולה לעולם.
שאפשר להאיר אליו ואיתו את כל הרחוב.
כל שנה לקראת היום הגדול הזה אנחנו מקשטים את הבית ואת העצים ואת הגינה ואני מרגישה שהשליחות שלי בענין הזה, בי"ט הזה, בכפר טרומן, כל כך חזקה!

הידיעה שגם השכנים שמסרבים להיכנס למרות שאני מזמינה אותם כל שנה,
ברור לי שזה עושה להם משהו צובט בלב כשהם עוברים ליד הגינה המפוארת של המון אורות ונצנצים.
ברור לי שהנשמה שלהם יודעת שאין כאן סתם עוד יום הולדת שבגלל זה מקושט ומואר.
אלא יש פה משהו אחר.
יש פה אור. יש פה הארה שהיא לא מהיום יום הרגיל.
התכווצות שנעשית להם בלב שאני יודעת שיום אחד הם יגיעו.

משהו התחיל.
כמו שלימדו אותי בחסידות על אבן קעורה. מתי היא התחילה להתקער? מהטיפה הראשונה.
אז אולי לקח אלפי שנים של טיפות מים, אבל בסוף זה קרה. התוצאות הם לא שלנו אבל אני יודעת שאני מחוייבת במקום בו אני נמצאת להאיר את השכונה.

י"ט כסליו שלי המיוחד הוא קצת אחר ממה שחוגגים באופן רשמי בבתי חב"ד בעולם ובארץ.
יש פה אוירה של שמחה מאד פורצת. מיוחדת. שמחה של יציאה מהגבולות.
בחורות ונשים שלא שומרות תורה ומצוות עדיין. אלה עם הג'ינס והגופיה. והן יושבות ומנגנות ד' בבות.
צריך לראות את זה בשביל להאמין. לראות איך בחורה יושבת עם ביגוד מינימלי ומתחברת לד' בבות.
אני יודעת בחדות באותו רגע שלא משנה בכלל איך היא לבושה ומה היא עושה, הנפש האלוקית שלה מאוחדת באותו הרגע עם אותה נשמה של אותה בחורה מחב"ד שבאה לחגוג פה את י"ט כסליו. ואז אני יודעת בעומק שאנחנו עם אחד. וגוף אחד. וייחוד אחד. עם הקדוש ברוך הוא ועם בעל התניא ועם שושלת הנשיאים המפוארת שלנו.

י"ט כסליו בשבילי זה באמת חג החגים.
אני יודעת שמי גדלה על זה עוברת את זה ומשתתפת בזה כמו כל אחת שגדלה בסביבה מוכרת. רגיל.
אבל בגלל שלי זה לא היה מוכר אני ממש מחכה לזה כל שנה.
בהתרגשות.
אני כביכול מקשטת את זה.
בתוך הלב.
בתוך הנימים הכי דקים.
גם בגשמיות וגם ברוחניות. כל שנה מתכוננת אליו בהרגשה מאד מרוממת.

כל שנה זה הזמן שלי להודות!
ברגשות מאוד מאוד עירניים לאדמוה"ז שאסף אותי תחת כנפיו ולא נתן לי להתבחבש בעולם הזה בכל מיני סמטאות שיש שם מעט פרורים של אורות, אלא הביא אותי ממש לדרך המלך. לשביל המרכזי. שם אותי ואמר: הנה! עכשיו את רואה את זה ברור! ואין לך ספקות.