יומנה של תשראית טרייה/15

סוכות

קימה בשמונה וחצי. ערב חג. מקבלים טיקט רבי, ולו"ז. רק אתמול היתה שבת, אין שגרה. היום יום כביסה. המעיל כל הזמן מסתובב איתי בלי קשר למזג האוויר. התפללתי, לארוחת בוקר הכנתי בדירה לחמניה קטנה. מזל, באשל אכלתי בדיוק אותו דבר. הלכתי עם חברה למכבסה שכולם הולכות אליה. היה יחסית עמוס, קראתי בביקורות שיום ראשון גם ככה הוא יום עמוס. אז עכשיו גם ערב חג. היו הרבה בנות, כל המכונות היו תפוסות. בנס אני וחברתי תפסנו מכונות כפי צורכנו. צורת התשלום היתה שונה, וגם שילמתי יותר כסף וזה מעצבן.
בטעות שכחתי להוציא מהמזוודה את הדרכונים, תעודת זהות, פקטות של דולרים ופרטי כרטיס טיסה. קיצר אני מקורקעת למזוודה, במיוחד שהמכבסה הספציפית הזאת ידועה בכייסים שלה. למה באתי לפה בכלל?!
עזרתי לחברות שהגיעו אחרינו להכניס כביסה- לשפוך אבקה ומרכך במקומות הנכונים- לתרגם לשופקיפר את השאלות שלהן. הרבה בנות סיימו כבר, במקומן הגיעו מלא בחורים. אני הייתי שיא הנבוכה. סתם, שילמתי מלא כסף על לכבס ואחר כך לייבש, הייתי לחוצה שיגנבו לי משהו וזה סופר סופר מביך לעבור עם סל כביסה שלך בין מלא בחורים, מכמה סיבות. קפצתי לאשל, פגשתי את רבקי. אחרי קצת יותר משעה סיימנו. רבקי ליוותה אותי חזרה לדירה. אין הבנאדם הזה פשוט מדהים. אני רוצה שכל העולם יעריץ אותה כי מגיע לה. היא כזאת, כזאת… כזאת רבקי מושלמת שאני אוהבת. אחרי שעה של הליכה איטית במיוחד עליתי לדירה, להתקלח- להתארגן- לסדר מזוודות. אני מאוד מסודרת, וחשוב לי לראות את כל הבגדים שיש לי, לקבוע מקום לכל דבר. דורש זמן וקריזה. חברה הזמינה אותי ללמוד שיחה שעה לפני כניסת החג. אין לי כו-ח להחליף בגדים, אני פשוט נשארת עם שמלת "אין כוח" שלי. הכנתי נודלס בטעם ס-ביר, למדנו את השיחה שהתחלתי עם הבנות העייפות אתמול במוצ"ש. ברוך ה' שסיפק בידי לגומרה.

על הדרך עם לימוד השיחה, שמרנו מקום לקבלת החג. הלכנו בתורות להדליק נרות באשל. פעם ראשונה שאני מתפללת בחדר ראשון. ישבתי על גב הספסל בפנים הפוכות, והרגליים שלי היו מקופלות על הילדה שמולי. חברה שלי מהקעמפ אל דאגה. הרגשתי קצת כמו גור, כל הגפיים שלי היו מכווצות. התפילה היתה קצרה ביותר, חבל.
שיבצו אותי במשפחה!! יש! השאלון היה טיפה שונה הפעם, אולי לכן. צעדתי, הילכתי, פסעתי בכל רחובות האיזור עם שתי חברות שהשתבצתי איתן. לא מצאנו את הבית. וגם הסוכות, איפה הן בכלל. דפקנו על בית ברחוב אחר בכלל, שאלנו את המשטרה איפה זה. עד שהגענו- כבר עברה שעה מאז הקידוש. הרחתי אוכל, אוכל, אוכל כזה עוף עם רוטב ובקר וסלטים. הרחתי אוכל טוב. דפקנו בשארית כוחותינו ותקוותינו, אין מענה. באכזבה עילאית כשלנו אל רובשקין. סבתי הייתה שם, והארוחה עברה בנעימים. נראה לי סבתא שלי היא הבנאדם הכי גאה בי עלי אדמות. בסוף הסעודה חזרנו לדירה, ונרדמנו. קמנו בשמונה וחצי. אני רוצה לצחצח שיניים- כל המטבח מלא בזבל. איכס. התחלתי לנקות. נשארתי אחרונה בדירה, שטפתי פחים, אספתי שערות וכוסות משומשות, סגרתי אוכל, החלפתי שקיות זבל. לא נהנתי מזה, אפשר לומר. סופסוף יצאתי לתפילת שחרית. התפללתי על המדרגות בחדר שני. גילויים. לא כמו ראש השנה או יום הכיפורים, אלא יותר פשוט וקל. מן שלב הבינה של עשרת ימי תשובה. הלכנו לאכול ברובשקין, חברה לקחה אותי משם אל בית חב"ד של ישראלים. אכלתי בדיוק אותו דבר, אבל לפחות לא הייתי צריכה לשחק אותה מנומסת. או לשמוע צרפתית. נפרדנו למנוחת צהריים.