יומנה של תשראית טרייה/14

יום לא שגרתי וריקודים

יום שישי. עשיתי שעון מעורר ל8, והוא היה בקצה הדירה. התוצאה- זינוק של קנגרו היישר מתוך החלום, לכבות את הרעש הזה. למרות שקמתי ראשונה איחרתי בחמש דקות! מה נסגר איתי. לקחתי טיקט רבי בשביל יומיים, התפללתי בשורה הראשונה בחדר שני, וסיכמתי את הרב. הוא דיבר על הפירוש לפסוק "חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו". מאוחר יותר גם למדתי את השיחה עצמה, והכל נהיה לי ברור יותר. פתאום מישהי נכנסה:"בנות, יש שריפה בגג, מכבי האש ביקשו להתפנות". בשקט ארזנו את המחברות, עטים, מעילים, תיקים וסידורים ויצאנו אל רוחות הבוקר. דווקא השיעור שהתאמצתי להגיע אליו נקטע! אכזרי. סתם נדפק לי הבוקר. התפללתי שחרית במקוטעין- בשוקלטה, באיסטערן, בפלאז'ה. מעצבן. השריפה כובתה (לאחר שעזרת הגברים פונתה גם כן, והבנות נשמו עשן). למדתי עם חברה שיחה מאוד עמוקה. אח"כ הועדנו פנינו אל הדירה, שתינו היינו על לא יותר מארבע שעות שינה ויש יום עמוס.
תפילת ערבית וקבלת שבת בסעווען סעווענטי. הגענו יחסית מוקדם, תפסנו שורה ראשונה חדר שני. לאט לאט נהיה צפוף יותר. סבתאלה חמודה קראה דפים, הצצתי כי חשבתי זה שיחה. אלה היו מלא שמות של אנשים. בחוסר נעימות התנצלתי והסברתי עצמי. היא הגישה לי דף, בו היה כתוב: "היום אני חוגגת יום הולדת ע'. אמרי שמות ואת שם האם לברכה והצלחה." עכשיו הכל ברור. היא קראה המון המון דפים של שמות לברכה. התחילה תפילה. הצטופפתי יחד עם בחורה חמודה שאף פעם לא היתה בלכה דודי שורה ראשונה. סבתאלה עדיין קראה דפים. מישהי מאחורה דחפה עם היד את כל השורה, אני פחדתי ליפול על האישה המבוגרת מולי. אחזתי בחלון, הרגשתי כמו כבאית המייצבת עצמה לקראת לוחמה באש. ב"בואי כלה שבת" היה מאוד מצחיק, אי אפשר היה להסתובב והפתרונות מאוד משעשעים. שיבצנו עצמנו אצל משפחה לסעודת שבת. תמרי אמרה לי ביום שישי שאם לא משבצים אותי, ללכת אליהם. אז הלכנו. הם באמת אירחו הרבה מאוד, ולא שינה הרבה אם השתבצנו או לא. היה ממש טעים- סלט פסטה, עוד סלט פסטה, סושי רייס, עוד סלטים שלא הספקתי לאכול, דג בעל טעם ערב. מנה שניה אננס וענבים. מנה שלישית- עוף עם טעם מבעבע ואורז. די אני שבעה. פנינו היו מועדות אל רובשקין, להתוועדות.
בהשגחה פרטית הגענו בדיוק כשהרב נכנס. הנושא היה לכתחילה אריבער, לא להתפעל. למדתי הרבה על נשיאות אדמו"ר המהר"ש. הלכנו לדירה. שיחת נשים, מה שנקרא, ומידע מסעיר נחת עלי בפתאומיות. מכל הימים, דווקא בשבת כשהייתי עם מסקרה- בכיתי את חיי. חברה מהממת, רגישה, חכמה ומושלמת תמכה בי. הייתי שבורה. הלכתי לישון טיפה יותר מעודדת.
בוקר. חברה ביקשה ממני להעיר אותה, ולכן התעוררתי מוקדם. הגענו בזמן ואפילו טיפה מוקדם לשחרית. התיישבתי בחדר שני, על הספסל האחורי. עזרתי לאמריקאית מבוגרת מאוד ונמוכה מאוד לתלות את המעיל. אני מועילה מדי פעם. מלא סידורים נפלו על הרצפה, מיהרתי להרימם ולהחזירם למקום. הייתי היחידה, וזה מעט מזעזע. התפללתי בכוונה, החלפתי מקום עם בנות. כל הזמן יש פה אהבת ישראל. כי איך אפשר להתפלל כשליהודי אחר לא נוח? ברצינות, כשמישהי עוברת למדרגות אני מוסחת מחוסר הנוחות שלה. מעדיפה להיות במקומה ולהתפלל נורמלי. לסעודת שבת אכלתי לחמניות. רציתי ללכת להתוועדות, אבל שכחתי לבלוע את התוסף תזונה שלי אז הלכתי לדירה. חברות הגיעו ופשוט התייאשתי. שאלתי ספר מחברה וקראתי. הלכנו לחברותות, שמחתי לראות שחצי מהעניין כבר פעול אצלי. תפילת מנחה התפללתי בחדר שני, על מן ספסל אחורי צמוד לספסלים, ליד המעילים. כבר נשארנו לערבית והבדלה. חלק מהבנות התחילו לצעוד לדירה, "אני ראשונה במקלחת" "אני שניה". עשיתי מעשה ורצתי את כל ארבעת הבלוקים. בדרך פגשתי עוד בנות שטענו שהן ראשונות במקלחת. בסוף הייתי שלישית. גוד אינף. חלק מהבנות התרעמו עלי, אני לא רואה דבר לא כשר בליזום פעולות.

ריקודי—-ם בסעווען סעווענטי, י"ג תשרי! בנות עמדו על המעקים, על הסביבון, על המדרגות, או סתם על מדרכה. חברות שלי טיפסו על המשאית של האוכל אפילו. איזו חיות! כמה שמחה! וזה עוד כלום לעומת שמחת בית השואבה, כך נאמר לי…
אוף אני רוצה לרקוד גם!! למחוא כפיים זה לא מספיק לבטא את מה שאני מרגישה, עם כל הכבוד. ויש לי כבוד, פוצצתי בקבוק מים מעוצמת הכפיים. אשל נפתח, היה צ'יפס ובורקס. טעיםםם. כמה טעים ככה נחטף. רציתי ללכת להתוועדות, חיפשתי חברות. מכל עשרות החברות שיש לי כאן, לא מצאתי. אני מוקפת אנשים לא מוכרים. יבאל'ה. למדתי שיחה עם חברות של חברה שלי, טענו שאני חמודה. למה לשפוט בנאדם? חוץ מזה הן היו מאוד לא מרוכזות, ואני עדיין יודעת רק את השאלות. אחרי חיפושים רבים וסבל, מצאתי חברה לילך עימה להתוועדות. הנושא היה שמחה, גם כשקשה. כשקשה, מחייכים בכוח והחיוך בסוף הופך לאמיתי. מה אני אגיד, אני מכירה את המצב הזה טוב. חזרתי לדירה אחרי קרישמע בחדר שני בסעווען סעווענטי. היתה ביקורת נקיון ואנחנו מה שנקרא הפסדנו. אני לא מתפלאת. אני את שלי עושה, אני לא יכולה להכריח בנות להיות נקיות ומסודרות, לא מדברת על מתחשבות. אני מנסה לישון ולא מצליחה, מלאה אדרנלין מכל היום הזה. א גוטע נאכט!