יום לחודש/חשוון

יום טוב

י"ט אלול זה זמן לחשוב על חשוון.
ופתאום מבריק לי, שי"ט זה גם ראשי תיבות 'יום-טוב'.
וזו ממש הברקה מתאימה, כי חשוון זה יום טוווב.
כן. גם תשרי זה יום טוב. תשרי זה אפילו הרבה 'גוט יום טוב'. תשרי זה חגים ותפילות, מבצעים ותקיעות, מנהגים ושיחות, ריקודים וסעודות, ייחודים וכוונות.
חשוון זה הרגע שאחרי. הרגע של אחרי הגוט יום טוב. יום פשוט. כן טוב. אבל בלי ריגוש.
אז היום… היום טוב לי להתחשבן עם האלוקית שלי על החיים שלה ברגע ש'אחרי'.
הרגעים של אחרי לימוד שיחה. הרגעים של אחרי מבצע נש"ק. הרגעים של אחרי קצת כוונה בתפילה. הרגעים של של אחרי התוועדות יפה. הרגעים של אחרי, אחרי האהבה המורגשת לקדושה.

אוף. למה צריך רגעים של אחרי בכלל?
יותר מקסים להיות יהודים שבוכים בתפילה מכל הנשמה. מרגש לגמרי להיות יהודים שרוקדים חזק-חזק עם התורה. כל-כך חסידי ללמוד חסידות בשופי והרחבה.

אבל צריך רגעים שאחרי.
כי יהודי יודע שה' נמצא בעולם, ולא רק בשמיים. כי יהודי יודע, שה' מחכה שהוא יגלה אותו בתחתונים, ולא במקומות של המלאכים.
העולם שלנו לא באמת מסוגל לחיות בלי אלוקים.
אבל רק יהודים יודעים לגלות את האלוקים הזה במקומות הכי נמוכים.
אלוקים רוצה שנגלה אותו כאן, במצב הרגיל שלנו. שנאהב אותו ונחיה איתו פה, בזמנים הרגילים שלנו. במיטה, ברחוב, במטבח, בחנות, בכיתה.
שנאכל, נעבוד, נישן, נרקוד, נקנה, נטייל ונלמד,
ועדיין,
בכל מצב,
נשאר מחוברים.

שנאהב איך ואת מי שה' רוצה, שנאכל את האוכל שטוב לה' להתגלות בו בעולם, שנשן בזמן שיכול להכניס את ה' למיטה, שנרקוד בצורה שתחבר את ה' לרגליים שלנו, שנלמד ביושר ופרגון ונתן לה' מקום גם בספרי המתמטיקה או ההיסטוריה שלנו.

שלא… שלא רק נגיד וואו על התוועדות מתוקה. שיותר נמשיך להתוועד כל היום, עם המספרים והמבחנים, והחברות והעצבים,

לחיים, חסידים. לחיים של ימים טובים ברגעים הכי פשוטים.
לחיים, שנהיה תמיד מחוברים.

בקיצור.
שנחיה משיח בכל מקום שבו נמצאים.