תפריט
זה יקרה
***
שוב מבטיחה
לעצמי בלילה
כשאני בוכה
ורועדת מקור.
אני אהיה שונה
אני אוהב
אקבל כל אחד
ארפד את הבור.
###
אהיה בית
לנשמות שבוכות
ואין מי שיחבק
יגיד שהן טובות
ומגיע להן הכל.
אבנה חומה
ללא פרצה
דלת למוסכמות,
אשאיר אותם בחוץ
את אנשי כל יכול.
###
אקשיב לצעקה
בכיכר העיר
שמחכה שיקשיבו לה
רק לה,
פעם אחת.
###
אחבוש כל מכה
אקרא את הכתובת
שמרוחה על הקיר
פצועה משנים
של שתיקה
שבוכה על חיים
בודדים.
###
והלוואי
ואולי
אצליח להיות
אותו בנאדם
עליו חלמתי לבדי
בלילות.
***
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
טניה מה זה השיר הזה????
הלוואי… מתוקה שאת
נגעת ?
גרלדין… תודה נשמה שאת.
אני שמחה שנגעתי… באמת.?
טניה לדעתי זה אחד השירים הטובים ביותר שלך, ואני מדברת בתור קוראת מושבעת שלך…
דווקא בגלל שיש בו איזשהוא שביב תקווה וכזה מן יופי.
פשוט אין עליו!
תדעי לך שבתור תחביב אני אוהבת לנתח לי את השירים שלך לפעמים…
איזה כתיבה יפה!!!
שיר מושלם, תודה.
באמת…?
הוא פשוט קצת מבולבל כזה… נכתב באמת מתוך סערת רגשות.
יש בו תקוה… וכמה שהיא מעודדת.?
לא נכון… דיי ברצינות?
איך שעשית לי את הערב… כאילו מה הסיכוי שבנאדם כלשהו ינתח שירים שלי? בום טניה, אלוקים גדול.
תודה לך, מה זאת אומרת?!
את ילדה פשוט נשמה.
ואני לא מהאלה שמשתמשות במילה הזאת, בכלל לא.
פשוט השיר הזה היה כל כך טהור ואמיתי שראו שהוא בא מהכאב והנשמה.
והכתיבה שלך–
אין לי מילים להגדיר אותה.
וואו… אני מבינה שהוחמאתי בטירוף עכשיו אם ככה.
את כזאת… כזאת שנוגעת לאנשים עמוק בלב פשוט, גם בשירים היפים כל כך שלך וגם בתגובות החמות שזכיתי לקבל כבר כמה פעמים, את באמת עושה טוב.
תודה.?
טניה, אני אוהבת את השירים שלך.
ואני אוהבת את התגובות שלך, תגיבי יותר…?
איזו משווקת קשוחה יצאתי… העיקר שאת קוראת ואוהבת!
ואני אוהבת את התגובות שלך, תגיבי יותר.?
איזו משווקת קשוחה יצאתי… העיקר שאת קוראת ואוהבת!
השיר הזה עושה לי קצת כואב בלב.
הכתיבה שלך מטורפת, ממש אבל.
אויי…אבל לפחות רק קצת, לי היא עושה הרבה…?
תודה רבה!
אעאעאעאע
אוקיי, זכית בהזדהות שלי.
היא לא כזו נדירה, שלא תחשבי; אני נוהגת להזדהות עם יותר מדי דברים. ובכל זאת.
מיותר לציין שאהבתי, ושוב אציין שהשירים שלך מביאים גוון אחר.
מחכה לעוד.
לזכות בהזדהות שלך זה לא דבר קל… מה החוזה כולל??
לא חשבתי… אבל בכל זאת יש בה משהו מרגש וקצת עצוב וקצת שמח והרבה הרבה הערכה אליך.
לא מיותר לציין בכלל, אני שמחה ומחכה לשמוע את זה כל פעם וגם אם יש ביקורת אני אשמח לקבל אותה.
תודה!
אווצ טניה
כשאני קוראת את השירים שלך אני עוצרת את הנשימה
כואב לי
מקווה בישבילך!?
שותפה לדרך!?
התגעגעתי… לא ראיתי אותך כאן כמה ימים וחיכיתי לתגובות שלך ממש.
היי אני לא מסכימה, את חייבת לנשום קצת מדי פעם ואל תדאגי לי אני אהיה בסדר, מה עוד שהשיר הזה הוא שיר תקווה מבחינתי.
תודה…
זה. היה. יפה.
התחברתי ממש, והזדהתי עמוקות
"אבנה חומה
ללא פרצה
דלת למוסכמות,
אשאיר אותם בחוץ
את אנשי כל יכול"
אמאלה הלוואיי
טניה, עצם חלום והשאיפה מראים על משהו, לא?
משתפת מסך, תודה!
השם שלך מזכיר נשכחות…?
הלוואי באמת… ברור שהם מראים על משהו אבל ליישם אותם זה קשה… אני בטוחה שרב המבוגרים הבטיחו את זה לעצמם כשהם היו בגיל הטיפש עשרה ואיפה הם היום?
ואולי.
והלוואי- – –
וואו, טניה, בת אדם נדירה שכמוך.
כל שיר שלך אני מוצאת את עצמי נשאבת עמוק למסע בין מילים ומה שמאחוריהן.
בעיקר מה שמאחוריהן – – –
שכחתי לכתוב לך על הזדהות.
כותבת.
.
כמה אני נדירה מאחד עד עשר??
את לא מבינה כמה מה שכתבת כאן מדהים אותי, פשוט לא מבינה… תמשיכי לרגש אותי ככה!
ההזדהות שלך כאן זה דבר טוב, כי אולי אם כל בני האדם הזדהו העולם שלנו יהיה מקום טוב יותר…
אני. נלחמת. בדמעות.
אני.
הילדה ששכחה מזה לבכות. מתי פעם אחרונה ירדה לי דמעה?
אני צריכה להילחם בדמעות?…
מפוסט אחד שקראתי, שמישהי אי שם ישבה לכתוב?…
מזה?…
למה, למה תמיד את כותבת את המילים שלי?
ובצורה חדה, מדויקת ונכונה מדי.
למה?
אני –
אוף. פשוט אין לי מה להגיד.
רק להמשיך להילחם בהם, שלא יצאו, הדמעות.
ולנסות להרגיע לב אחד, שהפסיק לפעום לרגע.
–
(אני לא מכירה את עצמי, עכשיו. וקבלי את זה כמחמאה, כי זה לא קורה הרבה… אני אפילו לא יודעת למה זה כ"כ הסעיר אותי…)
למה את נלחמת בדמעות פניקס…?
אויי… ששכחת, זה קשה…כמה שאני מכירה את זה מקרוב את לא תוכלי לנחש.
אני כאילו… באמת חסרת מילים לפעמים מול התגובות שלך כי לכל התגובות האחרות אני יכולה לכתוב תודה רבה וריגשת אותי, כשאני באמת מתרגשת ומודה אבל מהתגובות שלך אני מקבלת לפעמים מיני סערת רגשות… לפעמים אפילו מטפטפת לי פה ושם דמעה.
אל תלחמי בהן… בבקשה… אולי יום אחד תצליחי לבכות הלוואי, וכשזה יקרה אל תשכחי לספר לי, אני אשמח לשמוע!
{קחי קצת חופש מעצמך? קיבלתי את זה כמחמאה ענקית ממש… אני מרגישה פתאום קצת אי נוחות… מקווה שהסעיר אותך בקטע טוב ולא להפך…}
טניה…
אני. ניסיתי לקרוא את זה שוב (שמרתי במחברת, כמובן…) שכנעתי את עצמי שפעם קודמת סתם הייתי בסערה. שזה לא קשור, ומה עובר עלי.
אבל קראתי עכשיו שוב, והתגובה דומה.
והלוואי, הלוואי שיום אחד אצליח להפסיק להילחם בדמעות האלה, ופשוט לשחרר אותן לחופשי, לתת להן להיות.
ריגשת אותי ממש, שמחתי ממש לשמוע שהתגובות שלי נוגעות בך…
זה תגובות שאני מרגישה חייבת לכתוב, אפילו שלפעמים אין לי כוח / מוצפת רגשית, אני בוחרת לכתוב אותן כי באמת מגיעה לך לשמוע את זה.
מגיע לך לשמוע מה אני חושבת עליך, על הפוסטים שלך, וכמה אני מעריכה אותך.
ושמחתי, כן, שמחתי לשמוע שזה אפילו גורם לך לשחרר דמעות מדי פעם… להרגיש.
ובלנ"ד אני אשתף, כשיום אחד, יום אחד גם אני יזכה להרגיש, שוב.
(ואין לך מה להרגיש שום אי נוחות… ההפך, תהיי גאה בעצמך, שזכית להיות זאת שמצליחה, סוף סוף, להזיז בי משהו. וזה יכול להיות רק לטובה :))
כלכך הזדהתי וכתיבה כלכך יפה. תודה!
איזה יופי… אני באמת באמת שמחה לשמוע.?
מדי יפה, אני שומרת אצלי במחברת, נגעת?
יש כזה דבר מדי יפה…?
ואם דבר כזה קיים, לא חושבת שהוא קיים אצלי?
וואו… תודה אחת מאלף, שמירה במחברת זאת ליגה אחת מעל.