תפריט
צרת רבים נחמת שוטים
לכתוב. לכתוב. לכתוב.
להרבות בתיאורים
למצות את הרגשות
לגרוף הזדהות
כן,
הפוסט הזה אני יוצאת קצת מהמסכה העלומה של 'דיני מטינייגרית'
אחרי מחשבה ארוכה החלטתי שאני עושה תפנית בעלילה
ואם חשבתי עד לפני שבוע שאסיים את הפוסט בצורה אחת,
ואח"כ, בחמישי הבא אעלה פוסט של "מאחורי הקלעים" אז אחרי תגובות מסוימות לפוסט הקודם, החלטתי שלא.
טדדם,תפנית בעלילה:)
חבר'ה,
בואו, הכי כיף לשקוע, לקרוא תיאורים שמוציאים לנו את הרגשות מהבטן
לקרוא באמצע השיעור ולהזהר לא לפלוט יאוווו נכון קולני באמצע שהמורה מעבירה את החומר:)
או באמצע הסלון האמצע הלילה
-לכל המזדהות, תודו שאמרתן את זה לפחות פעם אחת בהמהלך הסדרה הזאת של טיניגרית:)
כע, זה קל וכיף
משחרר
מביא למקום של הבנה.
של וואלה, באמת אני מרגישה ככה!
ועוד יותר, אני לא לבד!
והרי צרת רבים- נחמת שוטים:)
!!!
סתם, המשפט האחרון נכון בחלקו
למה בחלקו?
כי זה תלוי מה מגיע אחרי הצרת רבים הזאת.
אחלה, אלופה! הבנת שיש כאן צרת רבים
זה מנחם כי את לא עוף מוזר
כי את מבינה שזה לגיטימי, הגיוני ומובן
ועוד בכלל אם יש תגובות
סיפורים
תיאורים וכאהי גוונא
אז את בכלל נשענת על החלק הראשון של המשפט
אז זהו, שכאן מגיע החלק השני, אחרי שהמחישו לך את הרגשות אחד לאחד,
אחרי שמצאת את עצמך מרימה את הגבות ומכווצת את השפתיים בדיוק כמו התיאורים בפוסט
אחרי שהבנת שאת לא היחידה כאן בכל המערכה הקשה הזאת
אחרי כל זה,
השאלה שבאה מיד היא האם את נשארת בבוץ הזה?
האם את נשארת כאן או עולה מדרגה ומנסה להיחלץ משם?
כי וואלה יש עוד רבות כמוני
והיא מתארת אתזה כ"כ מדויק שבא לי עוד פוסט כזה..
הגענו לכאן לקרוא פוסטים ולהזדהות או בשביל להשתנות?
בואי,
בנינו, אם הייתי כותבת בשביל להוציא את הרגשות בלבד ולשמוע הזדהות הייתי כותבת סדרה עם 67 חלקים, לא עם 10!
ולא כל שבוע אלא כל כמה שעות,
רק מי שעברה את זה יודעת שאפשר לכתוב פוסט לפני כל שליחת הודעה, התקלות ברחוב או התקפלות לשינה…
אז כן, לפתוח שותפות בשביל להזדהות ולהבין מה אני מרגישה זה חשוב,
כ"כ חשוב.
אין לי מילים כמה.
אבל בואי, בואי לא נישאר שם.
זה מה שהתכוונתי כשאמרתי צרת רבים נחמת שוטים,
כי אם נתלים רק על הצרת רבים ולא ממשיכים עם משהו הלאה אז בואנה, מה קורה כאן?!
האם אנחנו לא שוטים לרגע?
שמא ואולי הפסדנו ופיספסנו את המטרה?
כן, לגמרי, בלי שאת היית מזדהה בפוסטים הראשונים של הקושי והתסבוך המטורף, לא היית ממשיכה לקרוא,
מבינה אותך.
לגמרי.
אבל חבל שפספסנו את המטרה, הפוסטים האלה באו להציף את הבעיה הזאת
"בעיה"
את ההתמודדות הזאת שכ"כ הרבה מאיתנו חווינו או חוות.
מי יותר ומי פחות.
באה להציף את ההתמודדות ולהוביל לכיוון מחשבה אחר
אז מה זה עוזר אם נתפסנו רק על החלק הראשון של המשפט?
לא חבל?
באמת, אחרי הרבה מחשבה אני כותבת אתזה.
חשבתי שאחרי שאסיים את הפוסט העשירי, בצורה סיפורית ומרגשת,
אפרוש את הקלפים על השולחן, אגיד לכן למה החלטתי לכתוב את זה ואם זה אמיתי או לא.
אני לא הורסת כאן את כל התוכניות ובעזה שבוע הבא אי"ה יעלה פוסט לגמרי מנקודה אישית.
אבל כן חשוב לי להגיד, לא משנה אם זה קרה באמת או לא,
ואם אני טטית מתבגרת או קשישה בבית אבות, שכן,
אחת מהמטרות שלי חוץ מלהציף כאן את הנושא הזה זה להביא למודעות,
לקו מחשבה אחר,
למענה לבנות שרוצות להגדיר את המצב הזה בצורה טובה ולתת לו מענה נכון וטוב.
בפוסטים שהתפרסמו היה תהליך מטורף.
מטורף!
מהחלק המתוסבך והנהנה, לחלק שמבין שיש בעיה, רצון לפתור את הבעיה וכו.
כן, זה לא תהליך שקורה תוך 10 פוסטים. ממש לא
אבל כן איזשהו קו מחשבה שונה, שבא להאיר את הדרך החוצה:)
כל אחת בקצב שלה, עם התובנות והתהליכים שלה.
ותהליך יכול לקרות תוך עשר פוסטים תוך שנה או תוך דקה,
זה תלוי לאיזה חלק של המשפט אנחנו שייכים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
וואו. מטורף.
נכון בטירוף
אתאתאת.
פעם ראשונה למען האמת שאני רואת פרק מהסדרה שלך.
ואת פשוט מדהימה.
אין לי מושג מה קרה בפרקים הקודמים (בדיוק כי לא קראתי אותם.ואין לי זמן כרגע לקרוא)
אין לי שמץ. מה עמד בראש שלך שכתבת את הדברים הללו
מושג אחד יש לי עלייך. את מדהימה. ומאוד מאוד תכלסית. כותבת מהמם. ושואפת לרדוף אחר האמת. ואחר הבואו נקיים ולא נהנה מהתאוריה.
התאהבתי בכתיבה שלך. והראש הטוב והמנווט שלך לטוב
שלך. חסי
מחכה כבר לשבוע הבא 🙂
מושלמת שלי!!
עד כמה אני מעריכה את מה שכתבת כבר אמרתי לך…
❤
זה בדיוק הייתה המטרה שלי… כשראיתי שאת מתחילה לצאת מיזה, אמרתי יאלה נעשה את זה ביחד;) אבל… הצלחתי לצאת יחסית מהר כבר בפרקים הראשונים, אבל, עד הפרק העשירי איכשהו ניכנסתי חזרה ויותר עמוק… ניסיתי לחזור על התהליך, וזה כבר לא עבד… תאמת, אני הרמתי ידיים, אבל אחרי הפוסט הזה אני ינסה שוב… תודה דיני!!!! וסתם שתדעי שאת כותבת מטורף!!!
היי עוד אחת בדרך
כן, מבינה לגמרי
הפרקים הקודמים היו סיפוריים אבל בכל אחד התחבא בהם מסר, תהליך. שלב.
תפיסה שונה…
לקחת כל פעם נקודה ולעבוד עליה לאט, לא בקצב של פוסט…:)
בהצלחה יקרה
וואוו, דיני,
כמה שאת צודקת!!
כתבת מהמם!!
ואוווווווו מי אתתת??? אני משתגעת איזה בנאדםם מטורףףף אתתת
מתחילה פה התסבכות הפוכה?;);)
שלום דיני!
רק רציתי לומר לך תודה על הבלוג המדהים הזה!!!
עשית פה משהו מדהים!
גרמת לכולם להבין כמה אנחנו ילדות נורמאליות!
תשמעו אנשים אנחנו נורמאליות!!!
וגם גרמת לנו להבין שזה נורמאלי שזה קורה לכולם…
תודה ענקית, זה היה כיף לקרוא ולראות איך כולנו אותו דבר..
אבל דבר אחד לא הבנתי.
אוקי אז זיהיתי שאני מתוסבכת,
אני מזהה מה מההתנהגות הזאת מגיעה מהמחשבה שהיא מושלמת,
אני הבנתי שהיא לא מושלמת,
הבנתי שזה מגיע מחוסר שלי עצמי באהבה/הכלה עצמית וכו'
מה הלאה???
איך אני אמורה להתנתק מזה?
אולי מישהי שכבר בדרך חזור תשתף…
כי אני עם רגל וחצי בחוץ אבל עדיין רוצה להתנתק לגמרי.
תדברי על זה בפוסט הבא טוב?
היי נראלי תעקבי אחרי הפוסטים הקודמים…תנסי לפחות;)
לא שבדקתי אם יש שם בדיוק את התשובה אבל יש מצב שיהיה שם..
דיני את בנאדם אמיתי??
כי נראלי את פשוט מושלמת!!
כל כך נכון שזה מטורף לחלוטין.
והתאהבתי בפוסטים שלך למרות שלא הייתי מתוסבכת אף פעם, פשוט כי הכתיבה שלך ברמת עללל ורואים שעומדת מאחורי כל זה בחורה מהממת
וואוו את כלכך צודקת.
העיקר המעשה בפועל:)
היי דיני.
זו פעם ראשונה שאני מגיעה לכתוב לך על הפוסטים היפים שלך אחד אחד!!!
בהתחלה לא הבנתי מה זה תיסבוך ולמה כל האתר מוצף פה בנושא הזה, עד שיום אחד נפל לי האסימון שכן, גם אני הייתי מתוסבכת לפני שנה \ שנתיים… ואז הרגשתי את מה שתיארת בפרקים…
זה הרגיע אותי מהשיגעון שחשבתי שהיה לי… תודה.
לגבי הצרת רבים נחמת שוטים, אני לא מסכימה איתך. כשמישהי קוראת את הפוסט שלך וכרגע היא בשיא התיסבוך של חייה, והיא גם לא פונה לאף אחת שתעזור לה בעניין… והחיים הם תהליך והכל זה בשלבים אז אי אפשר לומר למישהי שעוד תקועה בזה – תצאי מזה! זה רגשות וזה קושי. עם זאת, ברור שאין בשביל מה להישאר במקום הזה… "זה לא תהליך שקורה תוך 10 פוסטים" – ציטוט שלך.
אז גם אם בנות הזדהוו ונשארו בפוסט הראשון, זה לגיטימי. הן עוד יצאו מזה. ואולי גם הרבה בזכותך.. וכמובן שהזמן יעשה את שלו…
תודה על כל פוסט שלך!! את כותבת מהמם!!! מחכה ב(לי)סבלנות לפוסט הבא שלך..
וואו. אין לי מילים.
יש לי רק דמעות ודמעות ודמעות ודמעות ועוד דמעות.
דיני אני חייבת את המספר שלך, או של המורה מינה.
דחוף.
תודה ושבוע טוב!
אני מחכה לגאולה פרטית משום מקום?
כבר תקופה שאני שואלת יום יום "מאין יבוא עזרי?",
אולי היא תבוא ממך?…
הזעזוע שלך על שנה שלימה שכביכול בזבזת טילטל אותי ברמות.
אם זה הזעזוע על שנה אחת?
כמה אני צריכה להזדעזע?!
4 שנים של תסבוך.
4 שנים של בזבוז.
מכיתה ט ואת סוף כיתה י"ב. ועדיין.
תלות בחברה מהכיתה.
מה אני?
אני אני? או אני היא?
איך יוצאים מזה? יש מתכון? או שאני צריכה לשבת ולחכות להתערותא דלעילא?
4 שנים.
זה נשמע לכן נורמאלי?
את השלב הראשון כבר עברת. את בדרך
בהצלחה בהמשך
תמשיכי להשקיע בלצאת מזה אבל בלי לחץ. הלחץ לפעמים גורם לנו לחזור לאותה בעיה… כי התלות מתחזקת במצב רגש לא יציבים
הצילו אהובה
ממש ממש מקווה שתקראי את התשובה
אני כותבת כאן לגמרי לא ממקום מקצועי אבל אני חושבת שזה הדבר הנכון וכדאי שתתיעצי עם מישהי שיכולה להכיר את המצב מקרוב
בואי. הכרת המצב היא חלק גדולל!! גדול ומשמעותי! רצון לצאת מהמצב הזה זה עוד נדבך עיקרי וחשוב באמת.
אי אפשר להתקדם בילעדו
המקום הזה שאת מבינה מה היה, מה את רוצה שיהיה, מקום שרוצה לשנות- זה המקום הכי חשוב , הכי יקר, והוא זה שיביא אותך לשינוי הכי עמוק ויסודי אצלך.
ככל שמשהו מפריע לנו יותר חזק, נעקור אותו יותר לעומק ויותר ביסודיות.
חכי, כל הסרט הזה יביא אותך לבריאות עם עצמך, למקום שלם ובטוח. למקום שמכיר ביכולות עצמו, שמעריך, שיודע לעזור לאחרים.
קשה ושורף עכשי אבל באמת,
הקושי הזה, אחרי שהוא יפתר הוא יביא לצמיחה מטורפת.
יש בנות שלא עוברות את התהליך הזה. בנות אכותיות. אחלה של דבר. באמת.
אבל דווקא אלה שעבדו על האישיות שלהן, חרשו והתיגעו בעמל ויזע, דווקא אצלם השורשים חזקים. יש ביטוח שכאן הקרקע באמת מוכנה לזריעה, כי העבודה כאן היתה אינטנסיבית וחזקה.
מבינה?
השלב כאן זה באמת להפוך את המקום ה"רקוב" הזה לפרי חדש ויפה.
וזה עבודה, בודה קשה.
מבינה אותך מאוד שאת כבר 4 שנים ככה, כי כן. קשה לצאת למלחמה מול זה. אז לפעמים אנחנו מדחיקים,כי לא כיף ולא נעים לגשת לשם.
ולפעמים דווקא בגלל שהכי נעים שם לא פותרים את הבעיה..:)
העיקר,בואי. 4 שנים זה באמת הרבה וסוף כיתה י"ב זה גם גיל שצריך כבר להיות אנחנו.
לא יודעת מה הרמה, מה רמת הקשר..
עד לאיזה רמה זה מגיע, במה זה מתבטא והאם זה משתי הכיוונים.
מה שכן אני יודעת שזה תקופהארוכה ומשמעותית, ואם זה לא נפתר עד עכשיו יכול להיות מאוד שהיתה לזה סיבה יותר מסתם פשוט חוסר חשק לצאת להתמודדות, ויש כאן משו יותר עמוק שמצריך עבודה מהשורש עמוקה וסודית, וכאן אני אומרת וממש ממליצנ להפגש עם דמות מקצעוית ולשתף בסיפור הזה, כן. להתיעץ. לטפל.
זאת לא בושה או חולשה.
זאת גבורה לעמוד מול הקשיים בדרך הנכונה.
אז כן. סיכום העניין זה שזה ניראה לי הפיתרון…
הצילו יקרה,:)ה' יעזור. אץ עוד תראי!
ממש מקווה שתראי את התגובה הזאת
בהצלחה
מחכה שתעלי פוסט משמח
וואוו
דיני אין לך מושג כמה אני
מעריכה אותך
אוהבת ❤
היי, למי שכתבה בשם הצילו, יש כאן תגובה….:)
למה אין טינייגרית????
פרח, קראתי. ושוב בכיתי.
כנראה שהמצב שלי, עד כמה שהוא כיף לי, מצד אחד- הוא גרוע לי. מאוד גרוע.
חזקת לי את העניין. אני צריכה ללכת לטיפול מקצועי.
בעז"ה אקח את זה לידיים.
מקווה אפילו יותר ממך להעלות פוסט משמח.
היי דיני הבטחת לנו עוד פוסט!! מחכה ממש אל תאכזבי;)
דיני!
את כותבת מדהים!❤
פשוט אוהבת ומזדהה..!
אני עברתי את זה עם הרבה בנות לא אחת;)
כנראה בעיה רצינית;)
עכשיו ב"ה למדתי קצת דברים ויצאתי מזה יחסית לגמרי..
רק רוצה להגיד משו קטן..
כל אחת שקראה את זה ופתאום החליטה שהיא מתוסבכת, שתבדוק טוב אם היא באמת כזאת..
אל תפתחו תיסבוכים כדי להיות כמו כולם..
כשרואים ושומעים כל כך הרבה דיבורים על משו מהר מאד מחפשים את זה אצלך..
וזה לפעמים לא קיים!
אז אם את לא היית מתוסבכת עד עכשיו ממש ממליצה לך גם לא להיות בהמשך..!
בהצלחה לכולנו!
ודיני.. שוב את מדהימה!!
תמשיכו את הבלוג הזהההההה
פוסט מעולה!
תמשיכי להעלות!
הממ אני יותר אוהבת את המשפט
"צרת רבים – חצי נקמה"