טביעת אצבע

לא תלויה בשום דבר

הי שותפות, מה קורה איך החופש?
אני חייבת לשתף אתכן במשהו ששמעתי, לדעתי זה צריך להיות לכל אחת בראש ובלב חקוק.

הכותרת קצת לא קשורה, נכון?
אני לא צריכה להסביר לכן מה זה טביעת אצבע, אני כן רוצה להסביר לכן למה היא משמשת כאמצעי זיהוי ומה אני לומדת ממנה.

לטביעת אצבע יש שלושה יתרונות:
א. היא ייחודית לי בלבד, אין שני אנשים עם טביעות אצבע זהות כמו שאין שני פתיתי שלג זהים.
ב. אי אפשר לקחת אותה ממני, הדרך היחידה, היא לקחת לי את האצבע ח"ו ולנתק אותה מהחיות לא עלינו.
ג. היא לא משתנה, שום דבר לא משפיע עליה, לא מזג האוויר, לא מצב הרוח ולא מצב הלחות, שום דבר.

עכשיו אני רוצה לעשות אתכן ניסוי תאורטי קטן.
קחו בן אדם שעומד בסיטואציה מורכבת, עליו לעשות משהו/ להחליט משהו שישפיע על המשך חייו, נקודה קריטית.
זה יכול להיות אדם לפני חתימה על חוזה, תלמידה לפני מבחן גורלי, או שחקן כדורסל לפני קליעה לסל.

ניקח את השחקן כדוגמא.
הוא עכשיו עומד, בזיות מסובכת, מול הסל, הקליעה שלו תכריע את עתיד חייו ואת הקריירה שלו, את הערכת חבריו, שמחת חייו וכולי.
אם יקלע, קבוצתו תיבחר לייצג את ישראל במשחקי הכדורסל בחלל החיצון (עזבו אני לא מבינה בזה) הקבוצה שלו תהייה על גג העולם, חבריו יעריצו אותו, משפחתו תתגאה בו, חלום חייו יתגשם.
אם יפספס, חבריו ילעגו לו, משפחתו תתביש בו, אנרגיות ילכו לפח, הקבוצה המתחרה תנצח ואוי לה לאותה בושה, תארו לכן.

ברגע הקריטי הזה, עוד עשר שניות נגמר המשחק, אנחנו מקפיאות את כל הסיטואציה היפה שדמיינו, פרייזזז.
לוקחות את השחקן, יותר נכון את האצבע שלו, מטביעות אותה בצבע ומחתימות אותה על משטח חלק.
קיבלנו את טביעת האצבע של שחקננו המתוק.
עכשיו המשחק הגורלי יכול להימשך.

השחקן לוקח תנופה, מרים את הידיים שלו קופץ באוויר וווווו….
יש לנו שתי אופציות.
אחת, הוא קלע! (כפייםם) כל החברים שלו מרימים אותו על הכתפיים, הוא מרגיש בעננים, הצלחת חייו, אלמלא הוא הקבוצה וכל האנרגיות שלה היו הולכות לפח.
כן, השחקן שלנו מרגיש עכשיו בפסגה.
אוקיי, נקפיא עכשיו שוב את הכפיים והתשואות, ונשאיל מהשחקן שוב את האצבע שלו, נטבול אותה בצבע ונחתים אותה ליד הטביעה הקודמת.
משהו שונה בין שתי טביעות האצבע?
לא.

האופציה השניה היא, הוא פספס.
בום.
אחחח.
טראחח.
מסכן.
החברים שלו מאוכזבים המשפחה גם תדמיינו באיזו נקודה קשה הוא נמצא, תקוות נעלמו, וחיוכים הלכו לישון, קיצעער תדמיינו עוד עד כמה הוא עצוב.
אוקי, עכשיו נקפיא עוד פעם את הדמעות והאנחות, נשאיל מהשחקן את האצבע שלו, נטבול אותה בצבע ונחתים אותה ליד הטביעות הקודמות.
משהו בטביעת אצבע ישתנה?
לא.

כי טביעת אצבע זה נתון חיים שלא משתנה אף פעם, זה משהו שהוטבע בנו עוד לפני שנולדנו, ושום דבר לא ישפיע עליו.

***

יש לי כישרון כזה לקשקש דברים לפני שאני מגיעה לעיקר, אז עכשיו בקצרה ובלי תאורים מיותרים.
נשמה שלי, הערך העצמי שלך תלוי במשהו?
במישהו?
במצב רוח שלך?
במזג האוויר?
במנת המשכל שלך?
בהישגים שלך?
בכישלונות שלך?
לא. לא. לא!

הערך שלך הוא נתון חיים שנולדת איתו, ממש כמו טביעת האצבע, יחודית רק לך, אי אפשר לקחת אותו ממך
והוא לא תלוי בשום דבר.
הקב"ה מהווה אותך כל רגע מחדש, יש לך תפקיד מיוחד רק לך, הערך העצמי שלך לא משתנה לפי הצלחות וכישלונות, הוא הוטבע בך לפני שנולדת, וכניסתו המושלמת הייתה בבת מצווה שלך.
הצלחת במבחן?
זה לא הופך אותך לשווה יותר
נכשלת?
זה לא הופך אותך לשווה פחות.
את שווה המון! יהלום! מלא יהלומים! תאהבי את עצמך תמיד, רק בגלל הערך שלך שלא משתנה, ככה גם האהבה שלך לעצמך לא תהיי תלויה בכלום.

וכשאוהבים את עצמינו, איך משהו או מישהו או מזג האוויר יכול להפריע לנו בחיים?
כל הדלתות פתוחות
וכל שערי השמיים.
אבל תזכרי מה הערך שלך האמיתי
עצם הנשמה שבוער ומאיר באור אינסוף מושלם.