חשבון פתוח /8

מבטו ההמום של אלירן התמקד בהם, בכל הנוכחים. "אתם…כולכם…"

"חיכינו לך," אמר אופק זוהר בפשטות כובשת. "איך אתה מרגיש?"

"אני….אני…." אלירן השפיל את מבטו. הם כולם היו שם: הרמס"ד, אופק, אביב, בועז. שמואל, מוישי וג'וני ונתן ובני. וכולם חיכו לו ליד מיטתו של נוריאל.

הוא גלגל את כיסא הגלגלים לעבר מיטתו של חברו. כשראה את פניו המכווצות בכאב פרץ בבכי קורע לב, "נוריאל…איך תסלח לי? על כל מה שעשיתי…ואתה…אתה חייב לקום! אתה הבטחת לי. הבטחת לי אז שתתגבר על זה, אמרתי לך שנעבור את זה ביחד. אבל אם אתה לא כאן. אני גם אינני מציאות. אם תמות, אמות גם אני יחד איתך. אתה חייב לחיות…כל כך הרבה אנשים רוצים שתחיה. תראה כמה אנשים התאספו כאן לכבודך, תפקח את העיניים. בבקשה ממך. תסתכל עלי, אני…אני שבור מזה…" הוא התייפח,"הבטחת לי. הבטחת לי שלא תעשה לי את זה שוב. שלא תגרום לי לחשוב שאיבדתי אותך לנצח…אתה…אתה חייב לקיים את ההבטחה שלך…"

שמואל גם הוא התקרב ופרץ בבכי. "אני עד שהבטחת. הבטחת וקמת. בבקשה ממך…קום, נוריאל, וכשתקום זה יהיה קל יותר, כולנו יחד נעבור את זה. אבל לא בלעדיך."

מוישי התייפח לתוך ממחטה צבעונית, ואופק אחריו, קרב גם הוא. "זוכר שלא דיברנו שנים מאז מותו של מייקל? נתתי לך שהות להתאושש יחד עם אלירן. אם לא תתעורר לא תצדיק את מה שעשיתי למענך…"

אלירן בכה ובכה וכולם אחריו, כהד. ואז בני איבד את סבלנותו. "תנו לי". הוא ניגש למיטתו של נוריאל הביט סביב ורמז לאלירן להתקרב, הלה הטה את אזנו ובני מלמל משהו והביט בפניו של נוריאל.

אלירן פרץ בבכי מחודש.

גופו הרפוי של נוריאל הזדעזע, וראשו נע מצע לצד, ואז – – –

הוא פקח את עיניו ואמר בקול רם, "אתה צודק, אלירן. ולכן חזרתי".

הנוכחים בחדר נרתעו לאחור בתדהמה חוץ מאופק שרץ אליו והביט בעיניו התכולות כים, "תגיד את האמת, מי היה האשם?"

נוריאל נעץ בו מבט עוצמתי שהרתיע אותו ואמר, כשקולו ספוג עצב ודמעות, "מייקל דן".

"מה?????" ג'וני ממש צעק, "איך אתה מעז לדבר כך על אבי?!"

"תירגע, לא אשם במזיד, אבל כן בשוגג. אם לא היה גונב את המידע עלי מהסורים היינו חיים בשלווה היום. הוא עשה טעות, אבל כיפר עליה במותו. אני ואלירן ידענו שאנחנו בסכנה אבל אני הרפיתי את זהירותי ראשון כשעברו להם שבע השנים בנחת, אבל אלירן לא. אלירן תמיד היה זהיר וניסה לשכנע אותי להפסיק לדעת הכל אבל אני התעקשתי, וכמעט שילמתי על כל בחיי".

אופק הרים עיניים לאלירן. "ידעתי שאינך אשם. ניסיתי להוכיח ולא היה במה, עד שבועז אמיתי העלה את הרעיון ורציתי את האדם הזה, היחיד שיכול יהיה להעיד שאינך אשם. אם לא היית מגיע כעת, לא היה מי שיאמין לך לעולם." הוא התרומם מעט מכריעתו וחיבק את אלירן בחזקה. "עשית את זה!"

אלירן השתנק, "תודה. אני…" הוא בכה בפעם המיליון לאותו היום, ואז התמכר לחיבוקו החם וההדוק של ידידו הכן. "אני לעולם לא אדע במה לשלם לך על מה שעשית למעני, לחפותי. תזכור שאני חייב לך".

הרמס"ד ניגש אליו וכאב אינסופי בעיניו, "אני…לא יודע מה להגיד אחרי מה שעשיתי לך. אני גרמתי לך להתייאש בצורה מסוכנת כל כך. האם תוכל לסלוח לי על זה? אי פעם?"

אלירן העביר את עיניו לבני שהנהן בראשו ולחש במאמץ רב, "אני סולח, אני זה שהייתי לא בסדר. אחרי שהגנת עלי כל כך לא הגיעה לך המכת קורנס הזו ממני".

יואב חייך בעצב והושיט את ידו, אלירן לחץ אותה בחמימות, וקריצה מהירה חלפה ביניהם, קריצה שרק הסוכנים בחדר עמדו על פשרה.

"אני מצטער," לחש אלירן. "אני…הגזמתי ממש ב…בצער שלי ש…לא התנהגתי כל כך…בסדר לכולכם." הוא נאנח, "כל השנים אני חייתי כזאב בודד אבל אף פעם לא חשבתי שאהיה מסוגל לגרום למישהו סבל בגלל מי שאני ומה שהייתי…אני הייתי אדם פרטי ולפתע…כל אחד הצדדים הופך אותי לעיקר הכלל…אני מתנצל, כל כך…"

"דיי!" כעס נתן, "תפסיק כל הזמן להתנצל, לחשוב שאתה האשם והעולם סביב לא. אתה לא מגדל אייפל וגם לא פסל החירות, עיני כל העולם לא נשואות אליך, ואתה בנאדם לפני שאתה תורם למדינה, בסדר?"

"אולי אתה צודק ואולי לא…" מלמל אלירן. "כזאב בודד תמיד ארגיש שאני צריך לעשות לטובת הכלל ולא לטובת עצמי" .

אופק זוהר עצר את שיחתם, "דבר אחד נשאר לי תמוה, אלירן, מניין לסורים תמונה שלך בהיותך תינוק?"

אלירן התנשף, "מה לא היה ברור שזו הייתה תכנית מתוכננת היטב? הם ידעו מי זה נוריאל, מספר 1 אצלנו, ומשפחת קוט שיתפה איתם פעולה תמורת בצע כסף, אליאב היה זה שירה במייקל את הכדור ועשה את עצמו פצוע מיד אחר כך כדי לא להחשיד, הוא גרם לי לטפל במייקל בפזיזות כדי שאסיח את דעתי אליו ומייקל ימות. הסורים שיתפו פעולה עם הערבים באיזור גם כן תמורת כסף רב ומשפחת אוונס מגיעים  ממקור נוצרי אבל כסף הוא מילה ראשית בלקסיקון שלהם, כל החטיפה הזו הייתה מתוכננת מהרגע שמייקל שמבוגר ממני בעשרים שנים או פחות החליט להתגייר ולהציע למדינה את שירותיו ומשם כל מי שהתעסק איתו נכווה. משפחת אוונס הייתה בעבר קרובה רחוקה למשפחת דן, דאן בעבר, והם כעסו מאוד על בן משפחתם והציעו לסורים עסקה משתלמת: הם יביאו להם את בנו של מייקל כשיוולד והם יקימו לעצמם ממשלה חזקה יותר מאי פעם כי הרי ליהודים יש מזל, ויקבלו תמורה נאה על הדרך. אבל מייקל ידע על התכנית ולא התכוון להתחתן מהר משחשבו ולכן הערבים החליטו למצוא משפחה יהודייה אחרת בסביבה שממנה יוכלו להצמיח את האויב הגדול לישראל. וגם מצאו…מייקל חזה את הכל, ברגע ששמע שקט ממשפחת אוונס שנהגה להקניט ולאיים עליו בכל הזדמנות הוא ידע שהם מצאו בדרך שונה את מה שחיפשו. הוא, צעיר פזיז, פרץ לביתם וגנב את המחשב על כל פרטי העסקה המוצפנים ובכך גזר על כל משפחת מורגן סבל תמידי".  הכל היה אירוני כל כך אבל מרתק וכל הנוכחים בחדר פערו את פיהם בתדהמה.

אלירן המשיך, "למייקל דן לא הייתה טיפת בושה לבקש ממני בקשות שונות לפני מותו במקום בקשת הסליחה שהגיעה לי ביושר. ומשם זה רצף טעויות ואי הבנות, שבכולן – הוא האשם".

➕➖➗

"אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין!" הבוס היה עצבני כדבעי ונופף בזרועו לעבר הנייד שבו דיבר עם סגנו, "מה הטיפשים האידיוטים האלה כבר הספיקו לעשות שהוא גילה את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו? אה! מה?"

"אני חושב שזה א.ל.ק. הבוס במחלקה החיצונית, הוא נשלח להרעיל את מורגן ושם הכל התגלגל לכך שהסגירו אותו ומשום מה הוא גם מבלה את חייו במשרד מחומם ועל כוס קפה". ליאט הסגן בדרמטיות.

"אם כך, תוציא הוראה בשמי לתפוס אותו ולהוציא אותו להורג, וגם את אחיו האידיוט, ת.מ.ק. לפחות אחד עשה לי נחת מהמשפחה הזו ר.ב.ק. הוא היחיד שהיה יכול להתברג כסוכן אם לא אחיו הערמומי שירש את תפקידו".

"אתה צודק, אני מיד שולח את ההוראה, אתה חושב שהמשחק נגמר?"

"לא. ממש לא. רק הגיע הזמן לעלות שלב ולהוריד את הכפפות, חחחח…"

➕➖➗

"הו לא!" קרא בועז ואחז באזנו.

כל העיניים הופנו אליו. "סלחו לי," מלמל בהתנצלות, "אני כבר חוזר".

חמש דקות אחרי שיצא יצא גם יואב תמיר ופסע בזהירות בעקבותיו, "מה היה כזה חשוב להזעיק אותי מול האזרחים? יצאת מדעתך או שזה -"

"מידע חם כמו תנור. נג'יב בדרך לכאן, חיסול חשבונות. אתה יודע מה זה אומר?"

"שאתה נשרף סופית". יואב צקצק בלשונו. "מה תעשה?"

"אברח. אני ממש בדרך למחלקה עכשיו, מקווה שלא נחשפתי…."

"אתה חושב שהוא עלה עליך?" יואב הודאג.

"לא, שיחקתי את המשחק כמו שצריך. ניפגש, תעשה טובה תאבטח את החדר כמו שצריך הוא יהיה כאן תוך רבע-חצי שעה, אשמור על קשר פתוח איתו, ואעבור אליך".

"כן…" מלמל יואב ואז עצר אותו, "רק תעשה טובה. אל תתבלבל בין הטוב לרע. לפני שתאמר משהו שתתחרט עליו תשאל אותי אני אדע לאן לכוון אותך. אל תפעל לבד כי אז תסכן קודם אותך ואחר כך את האזרחים. ומי כמוך יודע עם מי יסתיים הסיפור רע יותר…" לחש ונשם עמוקות, "בהצלחה".

בועז הצדיע בשובבות ועזב את בית החולים במהירות הרוח.

רבע שעה אחר כך חנה ג'יפ שחור, אטום חלונות, בחניית בית החולים.

והיה מי שראה אותו וחיכה לשעת כושר.

➕➖➗

אלירן שוב הרגיש כלוא, והשפיל את מבטו. עם ג'וני הוא לא דיבר, הוא ידע שג'וני הבין וחיכה שייגש אליו מעצמו ויעריך את מה שעשה למענו עם כל מה שעבר.

אבל זה לא קרה.

וזה שבר את ליבו, לרסיסים.