חשבון פתוח /13

"מה איתו?" שאל בני והציץ בדאגה בידידו הטוב, הוא שכב בעיניים עצומות, רגליו היו מגובסות.

"בכללי בסדר. הצלחנו להציל את רגליו והן יצטרכו שיקום ופזיותרפיה. אבל הוא יזכה ללכת על רגליו".

"ברוך השם". לחש בני בהודיה. "הוא ער?"

"כן, כשהתעורר ביקש שלא נרדים אותו, אבל הסכים שנטשטש אותו עם משככי כאבים. הוא במצב של נמנום תמידי, אבל אם תעיר אותו הוא יהיה ערני".

בני ניגש בזהירות למיטתו של נתן והניח יד על מצחו.

"בני…" לחש נתן ופקח את עיניו. "אתה כאן סוף סוף. אבל אמרת שתמיד תהיה אתי".

"אני מצטער, באמת אשתדל. איך ידעת שזה אני?" התפלא בני.

"הרגשתי אותך. רק אצלך אני מתמלא חמימות ואהבה כמו שרק אפשר לקבל".

"זה… מאוד מחמיא לי, אה…תודה". סמקו פניו של בני במבוכה.

"אז מה? באת לראות אם כורתים לי את הרגליים?" שאל נתן במרירות.

"חס ושלום! איך אתה מדבר? אני דיברתי עם הרופאים כעת והם אומרים שיש לך המון סיכויים, אל תכניס לפיך דברים שתתחרט עליהם, נתי. תסמוך עלי שיהיה בסדר".

דמעות עלו בעיניו של נתן והוא הנהן, "אתה כל כך טוב… ואני חושב רק על עצמי, סליחה". לחש ועיניו נעצמו. הדמעות נגעו בסנטרו והתנפצו בקו אחיד. בני מחה גם הוא בסתר את דמעותיו מעיניו. כמה הרבה הם עוברים, וכל זה לא היה קורה לו היה מכיר את אלירן. רק ממנו החלו הבעיות. הוא אמנם הבטיח פיצויים ושיקום לרגליו של נתן והתנצל בכל פה, אבל יש דברים שפשוט אין אפשרות לסלוח עליהם. דברים בלתי הפיכים. הוא נעץ את מבטו בפניו הדוממות של חברו הטוב ששקע שוב בשינה עמוקה ונאנח. הו, אלוקים, אתה מנסה אותנו בכל כך הרבה נסיונות שקשה לעמוד בהם, הוא נשא את עיניו אל מעבר לחלון, לשמיים התכולים, אבל אתה גם נותן כח לעמוד בהם. ואני לא מוותר על אף נסיון. את כולם אני מקבל באהבה. הוא אחז בזרועו של נתן והחליק עליה קלות, חבל שלא ניסית אותי בנסיונות שנתן מקבל, אני יודע שכל אחד מקבל את הנסיונות שלו, אבל למען ה', למה כל כך הרבה לבנאדם שבור אחד?

צלצול הטלפון הדהד בחדר הקטן ובני הרים את הנייד שלו וענה, "הלו".

"בני! או שאי אפשר לתפוס אותך או שתופסים אותך פעם בשעה". סנט בו סקאי.

"באמת, סקאי, תאמין לי שאם זה לא היית אתה לא הייתי עונה. אני כעת עם נתן בבבית החולים, הוא זקוק לעידוד ולתמיכה. רק בגלל שהוא ישן עניתי. מה רצית?"

"זהו, שבדיוק על זה רציתי לדבר". ליאט סקאי, "אני חושב שכדאי שנעשה משהו יחד".

"למה אתה מתכוון?" בני כיווץ את גביניו, "לא ממש יש לו תיאבון, ואני נורא בבישול ואפייה".

"לא התכוונתי להכין משהו לאכילה. בזה רק מוישי טוב. התכוונתי לעשות משהו שיעודד אותו". פישט סקאי והמתין לתגובה.

"אה..אני שומע… על מה חשבת?"

פניו של סקאי סמקו ובני יכול היה לשמוע את מבוכתו גם מבעד לקו, "אהממ…אני יודע רק לנגן, על כינור וחליל. אני לא יודע מה אתה יודע אבל חשבתי ש… ש… שנכתוב יחד שיר, שיר שישמח אותו קצת". מלמל בביישנות.

"זה רעיון מדהים! אבל איך נכתוב? אני לא יודע אם אני חזק בזה". התנצל בני.

"אתה יודע לדבר על רמה, אז מה הבעיה בכתיבה? גם אין לך בעיות בניסוח או משהו כזה. אתה תמיד יודע מה לומר, תנסה…או שננסה ביחד. מה אתה אומר?"

"שזה יכול להיות נחמד, ואולי גם נגלה כשרונות חבויים. מתי נתחיל?"

"רוצה עכשיו?" סקאי התמלא מרץ.

"טוב…איך נעשה את זה?" נדבק בני בעליזותו.

"אני אתחיל לנגן, אם עולה לך שורה בראש, תתחיל לשיר, סגור?!"

"אני לא בטוח שאני טוב בשיר-" החל בני וסקאי קטע אותו. "נתחיל ונראה".

סקאי נטל את כינורו והחל לנגן, בני עצם את עיניו והצמיד את הטלפון לאזנו, לפתע זמזם משפט בראשו והוא החל לשיר בקול חלש:

כשהאור מהעולם ירד
כשהחשיכה סגרה מכל צד
כשהעלטה הסתירה הכל
ואתה נשארת באמצע, לבד
וחיפשת משהו שימלא את החור

לרגעים חשת שאתה עם עצמך
כשהיה לך קר, הרגשת לבדך
היית סגור, לא ניתן לפתיחה
לו רק היית זוכר את מי שתמיד למעלה
היית מתמודד טוב יותר עם הנפילה למטה

אבל נפלת, וכשנפלת מדי עמוק
כבר לא היה מי שיוציא אותך
יסיר מעליך את כמויות העפר
היית כמו החמור שנתקע מטה
ורק הוא הרים את עצמו בכח הרצון

רק תזכור שיש מי שאיתך
ותתמלא בעידוד, כח ושמחה
תזכור שהכל כוון אליך מלמעלה
שאף דמעה לא זלגה לשווא
שיגיע היום, והאור עוד יפציע
יאיר עליך יותר משעכשיו

וגם אם זה קשה
לא רק ה' איתך
יש לך חברים וקרובים
שלכל מקום הולכים איתך
גם אם לא תמיד יחד, וזה לא נראה
בתוך ליבך הם לעולם נמצאים, תומכים בך

אל תשכח על מה גדלת
אל תנסה להכחיש כמה מכות קיבלת
על ימין ועל שמאל וגם בכח הדיבור
וכל מילה עקצה ועקצה שוב ושוב

יש טוב והוא גם גלוי
"ואין רע היורד מלמעלה"
כשתשנן זאת לעצמך כשתהיה כאוב
תתמלא תמיכה ומוטיבציה

יש טוב בעולם,
ואיתו מגיע הרע
באותה חבילה, באותה נשימה
אבל אתה בוחר על מה להסתכל
יש חצי כוס שהיא ריקה
ואתה תתמקד בחצי הכוס המלאה
תחשוב ותבין, תשמע ותשכיל.
ותקבל תמיד תמיד, רק הצלחה.
עם ישראל קיים לנצח, גם אם בייסורים
והאמונה היא שעמדה, במבחנים הקשים…

בני סיים לשיר, וקולו דעך. סקאי גם הוא הפסיק לנגן ולרגע נותרה דממה בקו. עד שסקאי התנשם ולחש. "זה… זה… זה היה פשוט – מדהים!"

בני חייך ומלמל, "אין לי מושג מה אמרתי, אתה זוכר משהו?"

"בטח, הקלטתי הכל, ויש לנו את השיר מוכן". עיניו של סקאי נצצו באושר.

"כן, אני רק מקווה שהוא יאהב את זה".

"בטוח שיאהב, אין לי צל של ספק".  סקאי אחז בניייד שהקליט הכל. "בעוד יומיים הוא חוגג 22, תדאג להכל ואני אביא את השיר".

בני חייך ואמר, "סגור". השיחה הסיימה. בני הביט בפניו הדוממות של נתן בתקווה, רק שיתעלה מעל הנסיונות, שיצליח. שלא ישבר ויפול. זה תלוי רק בו. בו ובכוח הרצון שלו. והוא שם כדי לעזור.