חשבון נפש עממי

תגידו, אלו שהולכות לבית הספר ברגל: מתי יש לכן זמן לחשוב?

שואלת כי הזמן שלי לחשוב הוא בנסיעות.

ממש לא מתנגדת לחשוב בעוד הזדמנויות, אם תתנו לי רעיונות.

בבקשה לא להציע לי את המיטה בלילה (אא"כ הכוונה לסדר לי את הסדין, אז אני די בעד). כשראשי על הכרית אני נוהגת להירדם, כי אם אחשוב שם, יהיה זה ליל שימורים.

היום חשבתי על השנה הזו, הארוכה-ארוכה-ארוכה. שעומדת להסתיים.

היו בה גם הרבה דברים טובים, לא? ניסים גדולים וקטנים. ניסים שאנחנו יודעות וכאלו שאפילו לא שמענו עליהם.

ובכל זאת, זו היתה שנה מלאה טלטלות, חששות, כאב ואבל – בכמות בלתי רגילה.

בהזדמנות זו אני שולחת חיבוק גדול לכל בנות הצפון. אלו שמתלבטות אם להיכנס למקלחת כי פתאום תתחיל אזעקה, או מתקשות להירדם כי הגוף מתוח ומבוהל. אלו שאין להן מרחב מוגן אבל יש להן לב מוגן.

וחיבוק לכל מי שמרגישה שזה מה שהיא צריכה עכשיו 💗

*

איך אפשר לעשות חשבון נפש כשכל המעשים שלי מתגמדים, לעומת החוויות המטורפות שעוברות עלינו כעם? אני לא ממש זוכרת מה עשיתי ואיך הגבתי, ומה עלי לשפר.

בעיקר זוכרת כותרות מהחדשות… דיונים… תהיות על מה שהיה ועל מה שיהיה.

למי אכפת ממני בכלל בתוך כל זה? הקב"ה באמת רואה אותי? יש לו זמן אלי?

*

כן. אכפת לו ממני וממך.

הוא מצפה מאיתנו להתכונן לראש השנה כמו כל שנה. אולי יותר.

לשחרר את הדאגות, הן לא אמיתיות. הן אשליה שמרחיקה אותנו מהאמת: שהכל בידיים של ה' והוא אוהב אותנו ושומר עלינו כל כך.

אבל הפעם נתכונן לא רק עם מחשבה על עצמינו והמשפחה שלנו.

הפעם נחשוב גם על כל עם ישראל כמו שכבר התרגלנו לעשות. נולדה בנו הרגשה של אחריות אמיתית, הרבה יותר אמיתית מכל הערבות ההדדית שהרגשנו אי פעם אחת כלפי השניה.

כל רגע של שמחה שלך, כל אמונה קטנה, כל החלטה טובה פצפונת – מביאות את כולנו יחד למקום הרבה יותר טוב, בקבלת פני משיח תיכף ומיד ממש.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

חני