חפירות 4 (חזרתי!)

והפעם, תובנות ממני אליכן❤
התגעגעתי!
האמת, עם כל המעבר שלי לא מוצאת זמן להיכנס לאתר.
אבל בכל זאת, הייתי חייבת קצת לשתף…
כשמתרחקים לפעמים מרגישים קרובים יותר.
לחיים שלך בבית, למשפחה, לאוכל של אמא…
למיטה, לביחד ואפילו, קצת קצת, למריבות…
פתאום רואים את החיים מזווית אחרת.
זווית של זקנות הייתי מגדירה.
כן כן.
זקנות.
מה, אסור?
פתאום להבין ולהעריך כל דבר שיש לך.

קורה שבסיטואציות מסויימות את מרגישה כמו סבתוש שעברה הכל בחיים.
שחוותה הכל ושה'בעיות' האלא כ"כ לא משמעותיות באמת, סתמיות כאלה…
למצוא את עצמך מדמיינת בלילה את המפגש שלך עם המשפחה.
לא לבכות בשיחות עם אמא שלא תבכה גם כי היא כואבת לפחות כמוני…
ואבא- שאני הבת שלו ורק שלו, שלא נדבר…

מדמיינת את מי תחבקי ראשונה ואם תצליחי להחזיק את הדמעות .
איך תיראה השבת עם המשפחה אחרי חודשים של ניתוק.
ואיך תצליחי להיפרד מחדש…
להבטיח לעצמך שתהיי שליחה אבל רק בארץ!
שלאחים ואחיות שלך יהיה את הבית ממנו הם יקבלו עוגיות ושניצלים בטעם של אמא (אחות הגדולה) ושסתם יהיה להם מקום להתפרק…

מתחילה להעריך את אבא ואמא שמפסידים (לכאורה) כ"כ הרבה ארועים משפחתיים, עוגיות של סבתא, שבת משפחתית ודברים שרק שליחים מסוגלים לשרוד עם הכוחות שהם קיבלו מהרבי.
ודי לחשוב שזה קיצ'י, כי זה רק ככה.
הרבי נתן לי את הכוחות!!!!
מבטיחה!!
אחרת- לא הייתי כאן.
לא אני ולא אף שליח אחר.
וגם אני מבטיחה פוסט מפגש עם המשפחה
(יהיה מרגש!)
מוזמנות לשאול בתגובות שאלות שמענינות אתכן ואכתוב פוסט תשובה?