חנוכה תשפ"ד.. אני הייתי שם.ואת?…

'להודות ולהלל'
שכל לב יתפעל
'לשמך הגדול'
להודות, בלי לחדול.
על ניסך
ועל נפלאותיך
ועל ישועותיך
הנרות דולקים
מאירים יציבים
גם כשקצת רועדים
תמיד בחזרה עולים..
ו.. רק בלב בפנים
קורסים להם, הקלפים ..
להודות ולהלל??..
שכל לב יתפעל.
לשמך הגדול(?)…
דיי! אפשר לחדול..?..
כועסת מבפנים
יש הרוגים, חטופים
תראו את המספרים
למי משנה הניסים?..
נכון הם היו, ולא מזלזלים.
אבל לא על זה מדברים,
פה עדיין מזועזעים, שבורים
ניסים זה לטפשים או לחזקים.

והנרות עוד בוערים
שמן בצמא שותים
את הפתילה מכלים.
וגם בתוך, בפנים
ונדלקים מקומות כואבים
יש דברים שנשרפים..

אש מסביבי מכלה
אבק שריפה היא מכילה.
באמת שלא רוצה לכעוס,
אבל אין לי מנוס.
על מה להודות
רואה מסביב רק שחורות
כואב בפנים
ולא יעזרו הסברים..
הלב בוער
שורף, לא עוצר
משתלט לו הכעס
על כל טיפת מעש.
מחכה שיעצור
שיפסיק לבעור
אבל אין עם מי לדבר
אין מקום לרגש אחר.
–
לאט לאט השמן נגמר
ובלב נותר טעם מר
תם הכח לקרבות
להפסדים וחורבות..
שרפה בי המלחמה
כל חלקת אדמה..
–
ורק עמוק עמוק בפנים
בשקט בין הצללים
חומקת לה דמעה מלוחה..
אני כבר לא בוכה,
זאת רק דמעה קטנה
של ילדה שבאמת (.)
מאמינה..