תפריט
אחת כמוכן
לאחר שרצף הביקורים במיון התרחב והתרחב ב"ה. מסיבות טובות.
"שוחררתי" מהביקורים שם. ומהיד המלאה כתמי דם.
ומהאנשי צוות המדהימים מדהימים. ומהלחץ מהמתנה. מהעברת זמן ומלשוטט במחלקות ולפתח שיחות. העיקר לא לחשוב על מה יכול לקרות בדקות הקרובות.
ועכשיו ב"ה רמת הנוזלים במוח תקינה.
והכאבי ראש ירדו פלאים. (הפלא הזה הצריך הרבה עבודה להזכירכן;) )
היה אפשר לחזור לימים היפים.
שמוסיא מגיעה למיון רק כדי לשמח חולים לדאוג לקריאת מגילות אסתר, וחלוקת משלוחי מנות בפורים. הדלקת חנוכיות וחלוקת סופגניות. בייביסיטר על תינוקים מתוקים. וביקור ליולדת מהמשפחה.
לחזור לחיות.
בלי לחץ על המוח. (תרתי משמע;) )
כי ביננו, לאחר שעוברים את זה ועוד דברים שלא פורטו,
ולא נחמדים בלשון המעטה,
אתה מקבל פרופורציות.
שהנסיעה לאורטודונטיה פעם בחודש. היא בכלל מתנה.
את לומדת להעריך גם את זה כי זה לא ברור מאליו.
מזה להתבכיין על הבגרות
שחיסרת חצי מהימים במרפאות. אז זה דפק לך תמגן.
ואת לא מביאה אישורים.
כי נמאס לך שיתעניינו בך.
ויחטטו. וידעו מה עברת
ולמה. וירחמו. וינסו לעזור לך..
"מסכנה שהיא".
שונאת להיות מסכנה.
מכירים מישהו שאוהב?
אז מוכנה לשלם את המחיר. ושישחררו.
ואם גם אתן מכירות מישהי עם איזה סיפור ה' ישמור.
עשו טובה.
תתייחסו אליה כמו אל בנאדם רגיל ונורמלי.
אל תתחילו הצגות. ונסיונות לעזור יתר על המידה. ועוד כשזה שקוף מדי.
זה גורם לאותה בת מבוכה ובושה ואי נעימות וכל מה שלא רוצים לקבל.
היא אחת מכן.
אבל קצת יותר בוגרת וקצת יותר חזקה.
אז נכון, קשה לה.
אבל היא אחת כמותכן. תזכרו את זה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
ואייי מוסיאא את אחת האלופות!!!
הגישה שלך זה פשוט מתנה מהקב"ה
ברור לי שעם כזאת גישה, שמחת חיים וכל המתנות שיש לך תצליחי להתגבר על הכללל
אנחנו איתך.
תמיד.
לא בגלל המצב.
בגלל שאת אחותנו. ?
אהבה כנה יש לך;) שמחתני.
ואוי מוסיא איזה אלופה שאת.
אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך .
תרגישי הכי טוב שיש ותצלחי .
ועוד דבר מניסיון תעודת בגרות היא לא הכול בחיים וגם אם קיבלת מגן נמוך העיקר שיהיה לך בבגרות עובר .
מעריכה אותך ….
תעודת בגרות זה לא החיים. ועוד יותר לא הכל. צודקת לגמרי. רק שיש לך שאיפות ואלוקים החליט לשנות לך אותם. זה קצת מאתגר
וואו מדהימהה
נזכור את זה!!
תודה לך שאת מעלה את זה למודעות!
את נשמעת ילדה ממש חזקה!!!
למרות כל מה שעברת, ועוברת..
תגלי לי איך את מקבלת כ"כ הרבה כח??!!
נראלי שזה לא למרות מה שאני עוברת אלא בגלל מה שאני עוברת.. ולכל אחד נותנים את הכוחות שמתאימים לו.. יש ססמא כזו. לא?
וברור שיש רגעים שנופלים ולא יודעים איזה חבל לא תלוש. במה אפשר להאחז בלי להרסק מחדש. אנחנו בני אדם בסכ:)
ווואו מוסיא אלופה שכמוךךך
במה אני אלופה?
אממ בהמון דברים…
אני לא יודעת מתי תראי את זה (ואם זה יקרה בכלל) אבל אני מתארת לעצמי שאחרי שעברת את כל זה את יודעת הרבה יותר ממני למשל איך מתנהגים עם אנשים, מה לשאול ומתי, ועוד המון דברים שהייתי ממש רוצה שיהיו לי… 🙂
מושלם ברמות אחרות!!!
תודה לך;)
וואי מוסי, נגעת כל כך..
בעז"ה לא תצטרכי להתמודד עוד עם דברים כאלו!
וכמו שניני כתבה בגרויות הם ממש לא העיקר בחיים ולא צריכעם להשתגע בשבילם אלא רק לעשות השתדלות..
למרות שבטח זה מאכזב שנהרס לך המגן בגלל החיסורים המוצדקים שלך? אבל את זה ואת כל שאר הקשיים מהססיבה לא כדאי לך לקחת ללב!! את חזקה מזה??
🙂
מוסייא!!! איך ריגשת אותי אני ממש מבינה אותך בקשר לזה שזה קשה שכולם מרחמים עליך ומתייחסים אליך…אמממ…
אני איבדתי לא מזמן מישהו שהיה מאוד קרוב אלי, כששמעתי על זה שכבתי במיטה ובכיתי ובכיתי…
וכשחזרתי לכיתה אז כל המבטי רחמים היו בילתי ניסבלים…
עד שתפסתי יוזמה ואמרתי: היי חברות, נכון, איבדתי מישהו וזה מאוד עצוב אבל זה לא אומר שעכשיו כל מילה שתוציאו מהפה תיזהרו שמה… ובכלל, אפשר לדבר איתי אני לא בדיכאון או מה:)
ממש באלי לחבק אותך ולקחת ממך קצת מהכח שלך…
אוהבת:*
תודה חני:)
(ועל הכוח שיש לי עבדתי… הוא לא הגיע ביומיים ולא בקלות..)
מוסיא,
כמה עומק יש בך!!
כתבת בצורה כל כך מיוחדת ונוגעת,
נסחפתי אחרייך..
יש בך בגרות שלא מצויה כל כך בגיל הזה, וזה מדהים!!
מחכה לעוד פוסטים ממך:)
בורדו, איזה כיף לקבל ממך כזו תגובה. חיממת