חיים את הזמן /מקץ

פרשתנו עוסקת ביוסף הצדיק.
בחסידות מבוארת מעלתו הגבוהה של יוסף. לא רק שהוא היה למעלה מאחיו השבטים, יותר מזה – במידה מסויימת, יוסף היה גבוה אפילו מאביו, יעקב אבינו.

מוסבר בחסידות על הפסוק שבפרשה שלנו: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" – שלאחים לא היתה השגה והכרה במעלה הגבוהה של יוסף, שאפילו כשהיה טרוד בניהול כל ארץ מצרים, כתוב שהוא היה בדביקות באלוקות בכל רגע ממש. בניגוד אליהם, שהיו צריכים להתנתק מהעולם, להתבודד ולהיות רועי צאן, כדי לדבוק בה'.

בנוסף, רואים את מעלתו של יוסף בכך שירידתו למצרים לגלות עזרה לעם ישראל בשני עניינים: 1) קיצור הגזירה על גלות מצרים (במקום 400 שנים – 210 שנים מתוכם רק 86 שנים בשיעבוד). 2) הקלת השעבוד (שלא החל עד שיוסף מת). ההקלות האלו באו דווקא ע"י יוסף ולא אחד מהאחים, מפני שמדרגתו גבוהה משלהם.

וכמו שאמרנו, יוסף היה במדרגה גבוהה יותר גם משל יעקב אבינו.
חז"ל אומרים שיוסף נענש על כך ששם את מבטחו באדם וביקש משר המשקים להזכירו לפני פרעה. עונשו היה ששר המשקים שכח אותו. אולם אצל יעקב רואים שהוא שלח מתנה לעשיו, עשה השתדלות טבעית, ולא נענש על כך!
זה קרה בגלל שיעקב אבינו היה קשור במידה מסוימת למגבלות העולם, ולכן הוא היה צריך לפעול גם בדרכי הטבע. אבל לעומתו יוסף היה בדרגה גבוהה יותר, למעלה לגמרי ממגבלות העולם, ולכן ממנו נדרש ביטחון ברמה גבוהה מאוד, לסמוך רק על ה' ולא לעשות שום השתדלות טבעית.

אבל עם כל דרגתו הגבוהה של יוסף הצדיק, נגזרה עליו גלות קשה במצרים. כאשר נולד ליוסף בנו השני, הוא קרא לו אפרים, "כי הפרני אלוקים בארץ עניי". יוסף נותן הסבר לשאלה מדוע היה עליו לעבור גלות קשה וכואבת "בארץ עניי"? כי דווקא ע"י הגלות, הגיע יוסף ל"הפרני", תוספת חיזוק וכוחות וחיות.

ובאופן כללי, זו תכלית הגלות: לעורר כוחות נעלים יותר, ולהגיע לדרגה עליונה ביותר; כמו יוסף שהגיע לשיא דרגתו הרוחנית דווקא בהיותו בגלות במצרים. דווקא הגלות מאפשרת עלייה עצומה, שבדרך אחרת אי אפשר להגיע אליה.

יוסף הצדיק סלל את הדרך לעם ישראל כולו: הגלות הפרטית שלו היתה ההתחלה לגלות מצרים, אבל דווקא ע"י גלות מצרים "כור הברזל", זכו בני ישראל לקבל את התורה. כך גם הגלות הנוכחית שבה אנו נמצאים לא באה ח"ו לענות אותנו, אלא היא המאפשרת את הגילויים העצומים של הגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד ממש.