חיים את הזמן /דברים

שבת חזון היא השבת שלפני תשעה באב, שבו אנו מציינים את חורבנם של שני בתי המקדש.

מפני מה חרב המקדש? חז"ל אמרו שבבית ראשון הקב"ה ויתר על החטאים החמורים ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אך לא ויתר על ביטול תורה. וחורבן בית שני היה רק בגלל עוון אחד: שנאת חינם.

אדמו"ר הזקן שואל על כך: הרי בבית ראשון היו עבירות חמורות כל כך! ועדיין גלות בבל נמשכה רק 70 שנה. ואם כך למה עכשיו הגלות אורכת יותר מ1700 שנה? (אצל האדמו"ר הזקן זה היה 1700, עכשיו אצלינו זה כמעט 2000 שנה!!)

אמרו חכמים בגמרא מסכת יומא: "ראשונים שנתגלה עוונם – נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם – לא נתגלה קיצם".
כלומר- בבגלות אחרי חורבן בית ראשון ידעו מה החטאים שצריך לתקן, ותקנו, ולכן הגיע הקץ שלהם וזכו לשיבת ציון ובניין הבית השני. אבל "אחרונים"- בחורבן בית שני, לא יודעים מהו עוונם – אנחנו לא יודעים מה החטא שבגללו נחרב המקדש, ולכן לא מתקנים, וממילא לא נגאלים.

הגמרא הזו לא מובנת. הרי חז"ל אומרים בפירוש שחורבן הבית השני הי​ה בעוון שנאת חנם, אז איך אומרים ש"לא נודע עוונם"?
אדמוה"ז מסביר שבבית ראשון, שהיו עבירות חמורות, כולם ידעו והבינו שאלו עבירות חמורות, ורע גמור, ולכן עשו תשובה, ונגאלו.

אך בבית שני, העוון הוא "שנאת חנם", בעוון הזה אף אחד לא חושב שהוא שונא סתם, חנם; להיפך, כל אחד בטוח שזה בכלל לא "חנם", אלא מוצדק ביותר… ולכן "לא נתגלה עוונם", בגלל שזה לא נחשב אצלינו לרע גמור, אנחנו לא מתקנים את העניין.
והתוצאה – אריכות הגלות..

בעצם, בעוונות חמורים, ברור שזה רע! בשנאת חינם – לא כ"כ ברור שזה רע…
אבל צריך לדעת שכל המריבות, והשנאות וכדומה – הן כן רע גמור: כולם מגיעים מ"מדין", שזה מלשון מדון ומריבה, וכולם עומדים נגד גילוי שם ה' בעולם, כי ה' הוא אחדות גמורה "ה' אחד", ואילו "מדין"- מדון ומריבה, זה מחלוקת ופירוד.

לכן כתוב בפרשת מסעי שקראנו בתחילת שלושת השבועות "החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת הוי' במדין". כולנו צריכים להילחם בקליפה הזו של מדין, של מדון ומריבה, וכך- יתגלה העוון, ויתוקן, ויתגלה הקץ, ונזכה כולנו לגאולה שלימה בבניין הבית השלישי, תיכף ומיד ממש, אמן