חיים את הזמן /אמור

בפרשה שלנו מופיעה מצוות ספירת העומר.

כאשר משה רבינו הודיע לבנ"י על מתן תורה, מרוב תשוקה וציפיה הם החלו לספור את הימים עד למתן תורה, ובכל יום התכוננו וניסו להיות טובים וטהורים יותר כדי שיהיו ראויים לקבל את התורה.
במילים אחרות, הרעיון של ספירת העומר זה הכנה רוחנית, זיכוך המידות, כהכנה לחג השבועות.

אחד הקשרים המעניינים שבין ספירת העומר לחג השבועות ומתן תורה זה שבשניהם יש עניין מיוחד של כל יהודי כפרט. בספירת העומר אומרת הגמרא "שתהא ספירה לכל אחד ואחד", על כל יהודי לספור ספירת העומר בפני עצמו. אי אפשר לצאת ידי חובה בספירה (רק בברכה).
בשונה מזמנים אחרים שצריך לספור כמו מספר הימים בחודש ומספר השנים בשמיטה ויובל – שזה נעשה דווקא ע"י בית דין, בתור נציגי הציבור, וזוהי ספירה אחת עבור כלל ישראל

אותו דבר קרה גם במתן תורה – נכון שכל היהודים נכחו במעמד הר סיני, כולל גם הנשמות שבכל הדורות, אבל מתן תורה עצמו לא היה לכלל ישראל. זה לא ש"העם" קיבל את התורה, ואם אני רוצה אני יכולה לתת לשאר "העם" להסתדר איתה..
הקב"ה אמר לכל יהודי לחוד "אנוכי ה' אלוקיך" בלשון יחיד. הקב"ה בעצם נתן את התורה לכל יהודי בנפרד, באופן מיוחד ופרטי.

בגלל שספירת העומר היא הכנה למתן תורה, גם היא מצווה לכל יהודי בנפרד.
בעצם, כל אחד צריך להתכונן למתן תורה באופן אישי. והעבודה הפנימית של ספירת העומר – תיקון המידות – היא עבודה פרטית ואישית, ואי אפשר לצאת ידי חובה ע"י הציבור, ולצפות מהחברות שלי שהן יעבדו על עצמן..

דבר נוסף שלומדים מזה – כל אחד ואחת צריך לדעת ולהרגיש ולהתנהג שהקב"ה הולך לתת את התורה לי באופן אישי. הקב"ה מבקש ומצפה ממני לקבל את מלכותו עליי באופן אישי : "והנה ה' ניצב עליו… ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". ה', מלך מלכי המלכים, עם כל גדלותו ורוממותו, נותן לי את תורתו ומצוותיו – אנוכי ה' אלוקיך.
לכן, העבודה של תיקון המידות, כך שהרגשות, המחשבות, הדיבורים והמעשים שלי יהיו מתוקנים, ואקבל עליי את מלכותו של הקב"ה ואת תורתו, זו אחריות אישית שלי.

ומה מקבלים בהשלמת העבודה? אחרי עבודה של 49 יום, מגיעים ליום ה-50. מה פירוש? כתוב בתורה "תספרו חמישים יום", וידועה השאלה, והרי בפועל אנו סופרים 49 יום, ולא 50?

אדמו"ר הזקן מסביר שע"י העבודה של ספירת העומר במשך 49 יום, מקבלים במתנה את "שער החמישים", שער הנ'.
שער הנ' זה כינוי למדרגה מאוד גבוהה באלוקות. זוהי מדרגה שאי אפשר להגיע אליה ע"י עבודת האדם, כי בדרגה גבוהה כ"כ, כתוב "אין עבודת הנבראים מגעת שם". אלא שנותנים לנו מתנה: אם עבדנו וספרנו כראוי את ה49 יום, נקבל במתנה מדרגה גבוהה שלא בערך בכלל לעבודה שעבדנו, הרבה למעלה מהמאמץ שלנו.

זה נרמז גם במאמר חז"ל יגעת ומצאת – תאמין. לכאורה מה הקשר בין יגיעה ומציאה? מציאה זה לא קשור ליגיעה. היה צריך להיות "יגעת והשגת תאמין". אלא אומרים לנו מי שיגע ומתאמץ, יקבל לא רק מה שהתייגע אלא הרבה יותר מכך, הוא יקבל "מציאה".

בהצלחה לנו