חיוך מלא דמעות

נחמי רצה ומתנשפת, רצה בלי נשימה. היא חושבת תוך כדי ריצה מה חושבים עליה. נערה בת 17 שאמורה להיראות יותר נורמלי מאיך שהיא נראית כעת, עם קוקו רופף ופרוע, חולצה בחוץ שנותנת מראה שלומפרי, ודמעות על הפנים. "זה מה שמעניין אותך עכשיו?? איך את נראית?? כשאמא שלך במצב כ"כ קריטי??"
נחמי מגיעה לשערי צדק, נכנסת במרוצה למחלקת טיפול נמרץ, היא רואה את אבא שלה בוכה ואת אחותה הגדולה צועקת בהיסטריה ומבינה הכל.
זהו נחמי, מהיום את נחמי היתומה, נעים להכיר.

עברו 3 שבועות, הייתה לוויה, שבעה, ועוד מעט מגיעים לשלוישים. בבוקר בהיר אחד נחמי מחליטה לקום מהמיטה וללכת לביה"ס. אחותה כבר הזהירה אותה מהדיבורים ומהליחשושים שיהיו מנת חלקה, שידברו. כפרת עוונות.
היא נכנסת בשערי הכיתה ומגלה את חברותיה מתווכחות בלהט על "האם שווה להיות מדריכה בקייטנה בחופש ולקבל רק 1000 ש"ח??"
????
זה מה שאתן מתווכחות עליו?? הלו אנשים, נראלי שלא הבנתם אבל אמא שלי נפטרה!!! נ פ ט ר ה !!! אתן יודעות את זה, נכון?? חלקכן אפילו היו בלוויה ובשבעה.
ברגע שחברותיה מבחינות בה הן משתתקות במבוכה, ועד מהרה שיפי שוברת את השתיקה ופונה אליה: " נחמיייי!! איזה כיף שחזרת לכיתה!!"
עד מהרה כולן מצטרפות לדבריה של שיפי בהנהוני ראש נמרצים. נחמי מרגישה עטופה ומוגנת כ"כ.
עד מהרה המורה נכנסת ומבחינה בה : "נחמה, טוב לראות אותך!!" נחמי משיבה לה בחיוך מנומס ומתחילה להתפלל.
בהפסקה היא שומעת 2 טטיות שמדברות עליה בלחש ובטוחות שהיא לא שומעת את ה"לחישות" שלהן. "רואה אותה?? אמא שלה נפטרה, מסכנה"
נחמי מתעלמת, אבל בלב שלה בוכה. היא מתגעגעת לאמא ורוצה אותה כאן ועכשיו!! כשהיא מגיעה הביתה היא מתפרקת ובוכה בדמעות שליש.
חסי אחותה נכנסת לחדר ומביטה בה.
היא נותנת לה חיבוק אמיתי, מכל הלב. חיבוק שרק אחות גדולה ומנחמת יכולה לתת.
"אני לא באמת יכולה לעודד אותך, נחמי. אין דבר שאני יכולה לתת לך במקום אמא. אבל תדעי, שעם כל ניסיון שהשם מביא, הוא מביא את הכוח להתמודד איתו. תזכרי שהשם אוהב את היתומים ושקשה לך פשוט תתפללי אליו, ותתמלאי בכוחות"
נחמי לא יודעת מה קרה, אבל המילים האלו עשו לה משהו בלב. היא יודעת שאם אמא הייתה פה, כך בדיוק היא הייתה מעודדת אותה. היא מהיטה באחותה במבט דומע, אך מוקיר תודה. ומחבקת אותה.
"תודה, אחות יקרה שלי, תודה להשם שיש לי אותך"