לבית האמיתי.
"מים" העיניים המתחננות, הירוק שורף.
"אין" ילדונת בת חמש מתקרבת לעברו, תוקעת בו מבט בהול.
"אוכל?" הריסים צבועים דמעות, הלב נאכל.
הילדונת הזיזה את ראשה הלוך ושוב,
שערה הכהה דוהר בפרעות.
"תודה" חיוך עקום, שריטה עמוקה לאורך הלחי,
הפצעים שבי מדממים.
הילדונת התרחקה בדילוגים, ואני לא מבין
מה שמח כאן?
צל אדם חסון קרב לעברי "צריך משהו?"
ואצלו בשונה מהאנשים כולם, אפשר לתלות תקוות,
מנופצות.
היסוס "צריך הרבה" אני מסיט מבט לרחוב,
זו נחשבת בגידה?
"קח" החסון תחב לידו מימיה וכמה פירות נוצצים.
"לא אקח ממך" הוא תלה עיניים בלאות בתפוח
המבריק.
והסיט אותם. מרכין ראש.
"לא?" החסון הרים גבה, שילב את ידיו.
"יש לי אבא בבית, שולחנו מלא בכל טוב, אבל אני פשו-"
בוגד, סותר את עצמי. אולי מחפש.
הוא קטע אותו "עזוב את מה שהיה, תאכל אתה רעב"
זיק משכנע בעיניו הכהות.
הוא כבר נשפך, נשרף מגעגוע.
"הפירות לא קורצים לך?" נגיעה אחת, התחייבות. "קח"
החסון הגיש לו פרוסת לחם עבה שהוציא מנרתיקו,
הוא נטל אותה ביד רועדת, והניח על הסלע.
מביט באיש. חיוור, נושך את שפתו בכוח, מזיז את
פוני חום בהיר הצידה.
"אני חוזר הביתה."
-משל-
אני חוזר הביתה, שום פירות נוצצים לא יקנו אותי,
-נמשל-
אני גם חוזר הביתה, שום תענוגות זוהרים לא יכניעו אותי,
הלכתי מאבי, הייתי מבולבל מהמלחמה שבחוץ.
הלכתי מאבי, הייתי מבולבל מהמלחמה שבפנים.
וחזרתי,
חזרתי, לאבא שאוהב. אותי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
וואוו
איזה פוסט…
תעלי עוד פוסטים.
מהממת שאת.
❤️
תודה יודעת מניסיון!
מחמם את הלב❤️
שימחת:)
וואו, איזו כתיבה יפה ושונה. ומעניינת.
אהבתי ממש. את התיאורים, את הדמות, את המסר.
ביקורת קטנה, אם אפשר: תנסי להקפיד יותר על זמנים (הסיפור כתוב בעבר או בהווה? זה לא כל כך עקבי..), על סימני פיסוק ועל גופים. (התחלת בגוף ראשון ופתאום עברת לגוף שלישי…)
מחכה לקרוא ממך עוד!
היי טהור;)תודהה
צודקת-התקופה היא בעבר..מחילה של היה מובן חח
אגב,את הקטע של הגוף ראשון ואז השלישי אני אוהבת שזה ככה גיון.