חברות זה דבר הפכפך

עוד יום נגמר
עוד יום שחלף ועבר
שיגרה אפורה
ואני כבר רגילה
לשבת שם בצד, בפינה
מכל מבט שמופנה אלי להיפגע
ואולי אני פשוט רגישה??

לא תמיד הייתי ככה
בזה אני בטוחה
חברות זה דבר הפכפך
יום אחד הכי מקובלת בעולם
ואז זה נשכח

הלב כבר לא מכיל
הוא גדוש ומלא, ולא בשמחה וגיל
העצבות שוב משתלטת
זה באמת לא אני, אלה אחרת
קשה לי, למה אף אחד לא מבין?
אלה רק חורצים עלי את הדין

יום יום אני יושבת
מיושבת וחושבת
אני כ"כ משתדלת
אז למה אני לא רואה הערכה
אלה רק מבט מלא משטמה?
רק להן מגיע לחיות?
לאלה שנולדו בראש הפסגות?

אני לא אוהבת את הדיכאון
הרחק מהשאון
אני לא אשמה שכך עלי התהפך הגלגל
בבקשה תרחמו ותנו לי לעלות שוב מעל הגל

בעצם לא, לא מבני אנוש
מבקשים רחמים
אלה מא-ל עושה הפלאים
וגומל החסדים
את טובתכם אני לא צריכה
ספגתי ממכם יותר מיוכלת ההכלה

יש רק אחד שפנוי לשמוע
ללטף ולהרגיע
וזה לא את שהתייחסת אלי יפה לשניה
ובזה מלאת את חובתך לאנושות כולה
זרקת אותי לצדדים
ובמילים פחות יפות, השלכת אותי לכלבים..

אני יודעת שאתה איתי
ותמיד לוחש לי באוזני
מזכיר לי שאתה עומד מאחורי
מצדדי ומעלי
משגיח, מלווה ושומר
וסוף סוף הלב שלי שוב בוער
באותה הגחלת הנצחית
שלעולם לא תכבה, לא רכרוכית
מראה דוגמא לסביבה
שהשלהבת יכולה להמשיך את אורה
עד לסיבוב הבא