חברה לדרך?

שתי חברות טובות ויקרות??
היי זה הסיפור הראשון שלי עלי אדמות אשמח אם תעירו על שיפצורים?
ועוד משו אני לא יודעת איך לסדר את השורות סתומרת איפה לרדת שורה וסימני פיסוק אז אם יש לכם עצות זה יעזור?
"נמאס ליי"
היא צועקת ומסתובבת לכיוון הקיר, דמעות מאז ומתמיד הביכו אותה.
"לכולם נמאס ממני גם לך נמאס ממני ולי נמאס מעצמי"
אי אפשר היה לפספס את הנשיפות הקולניות שנלוו למשפט.
"אם היה נמאס לי ממך לא הייתי יושבת פה איתך"
מלמלה תמר בטון מוכיח.
"אני באמת לא מבינה מה את עוד עושה פה"
התעצבנה מיטל ועיניה הבורקות ננעצו במבטה של תמר.
אם תמר נפגעה הרי שלא ראו זאת עליה, היא החזירה למיטל מבט שליו.
לרגעים התחולל ביניהם מאבק סמוי שלבסוף השפילה מיטל את עיניה שנחלים מחודשים פרצו ממנו והשאירו שבילים מלוחים על פניה החלקות.
היא השעינה ראשה על ברכיה של תמר שהביטה בה בהשתתפות.
בכיה הפך קולני מרגע לרגע ואם הייתה מביטה על פניה של תמר הייתה רואה שעיניה בורקות בברק מחשיד.
תמר ליטפה את שערה של מיטל, 'ילדה יפה' הרהרה לעצמה והעבירה אצבע על ריסיה הלחים של מיטל שרק נשיפותיה הקולניות העידו על מה שמתחולל בתוכה.
הלוואי והיה אפשר לשמור אותה, היא הסתכלה על הטיפה שנוצרה לה על האצבע.
"הלכנו?" שאלה תמר והסתכלה סביבה, הם היו היחידות שנשארו במסדרון ועכשיו יש להם עוד להסביר למורה ללשון על האיחור.
"הלכנו.. "מיטל שכנראה גם היא נזכרה במורה התנערה והביטה בחשש על דלת כיתתם שעליה מרוח השלט כיתה י"א.
תמר הסתכלה על מיטל שפניה עוד היו אדומות במקצת ומידי כמה שניות העבירה חטופות יד על עיניה.
תמר העלתה חיוך על פניה ופתחה, אינסטינקטיבית הפנו כל הבנות את ראשיהן לכיוונם.
המורה שהייתה באמצע להסביר על בגד כפת נעצרה "שלום גם לכן" קראה ועפעפיה נעו שוב ושוב בכעס.
"זו הפעם השנייה השבוע שאתן מאחרות" הוסיפה.
"טוב המנהלת מחכה לכן בחדרה הסברנה לה למה איחרתן פעמיים השבוע לשיעור לשון בנוסף לעבודה שאתן תגשנה לי שבוע הבא" אמרה כאילו אין זה נוגע לה כלל וחזרה להסביר על שווא באמצע מילה.
תמר ומיטל החליפו מבטים ויצאו חזרה למסדרון הריק.
"אני שונאת את המורה הזאת! שונאת" טרקה מיטל בכעס את הדלת.
"והעבודה הזאת עכשיו מאיפה זה בא?!" תמר המשיכה בתסכול.
למולן כבר נראה חדר המזכירות וממנו יצאה המנהלת.
"אמ המנהלת אנחנו צריכות לדבר איתך כמה שניות אפשרי?" התחילה תמר בהיסוס.
"וודאי" קראה המנהלת בהפתעה.
" אחרנו לשיעור לשון אז המורה אמרה לנו ללכת למנהלת כאילו אלייך שתטפלי בנו" אמרה מיטל במהירות כשמבטה משוטט על הריצפה.
תמר הבליעה חיוך ולחשה לה בזעם מדומה "והעבודה! "
מיטל החניקה צחקוק וניסתה להבין על פי מבטה של המנהלת מה מחכה להם. "אוקי אז אתן נשארות היום עד ארבע גשו למזכירות ותעדכנו את ההורים" אמרה והמשיכה בדרכה.
" נו למה את לא מתעצבנת עליי!?"
"למה לי לעשות את זה??"
"כי כולם אוהבים להתעצבן עליי לך לפחות יש סיבה"
"אני נשארתי איתך מרצון ואני ישלם על זה! תפסיקי לקחת על עצמך אחריות על המעשים שלי!!"
" את יודעת שאת משהו מיוחד.. לא כל אחת הייתה נשארת כשהיא יודעת מה מחכה לה אחרי, והרבה היו גם נבהלות מהדמעות שלי" היא מחייכת בעוגמה.
" אם אני יהיה כנה איתך אז בהתחלה רציתי ללכת אבל אני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת איזה מחשבות יעלו לך לראש כשאת לבד"
" צודקת.. אבל גם אני מכירה אותך כדי לדעת שהדיון הזה משעמם אותך ואת רוצה כבר לצאת לדשא" מחזירה לה מיטל.
תמר חייכה חיוך נבוך והמשיכה ללכת לכיוון הדשא.
"רק בשביל החיוך הזה היה שווה הכל" אמרה מיטל וחיוך מפחיד מעט נתלה בין גומותיה.
תמר האדימה עוד קצת והמשיכה ללכת כשמיטל מנסה להדביק אותה.
" אוקי אבל חכי לי זה סתם אני אוהבת שאת מובכת זה חמוד" אמרה מיטל מתנשפת.
תמר כאילו לא התייחסה אך צעדיה הפכו איטיים יותר.
הם התיישבו תולשות עשבים קטנים של דשא כשתמר קמה מידי פעם עם תירוצים שונים.
"תמר יא היפרטקיבית" צחקה מיטל כשקמה תמר והפעם כדי להביא מים.
" מה את יורדת עליי תגידי שאת רוצה גם!" דילגה תמר לכיוון הברזים.
הם התמקמו להם עם כוס מים קרים מדברות כדרכם של בנות.
וכאילו כדי להכעיס הגיעה חגית.
"מה קורה שמעתי שהסתבכתן גם עבודה וגם עד ארבע מה אתם לא זוכרות שזה מה שקורה למי שמאחרת לשיעור לשון"
"שלום חגית מה קורה? " אמרה תמר האדיבה מבין השניים בעוד שמיטל חרקה שיניים.
" בסדר. אבל לדעתי כדאי שבזמן הפנוי שלכם תסיימו את העבודה כי יש גם את הבגרות אם שכחתן" המשיכה עם קולה המעצבן.
" את ממש צודקת מזל שאת כאן בשביל לתת לנו עצות מועילות" עקצה אותה תמר אך חגית שלא הייתה חכמה למדיי לא הבינה את הציניות שבמשפט.
"כן אני ממש הייתי האדם הנכון בזמן הנכון" אמרה חגית כשחיוך שבע רצון על פניה.
" וכמו שאמרתי תנצלו את הזמן הפנוי שלכן לדברים מועילים" הוסיפה ברצינות תהומית ופזלה לעבר מיטל שהבעה חמוצה הייתה על פניה.
"אני מעדיפה שבזמן הפנוי שלי יהיה לי שקט מכל מיני אנשים נכונים ומועילים למיניהם" אמרה מיטל חדות.
חגית הביטה בה קלות והלכה פגועה חזרה לכיתה.
" זה לא היה יפה" אמרה תמר בכעס והחלה להסתובב על מרחב הדשא.
"שתפסיק לדחוף את האף למקומות שלא שייכים לה ועוד לייעץ לי מה לעשות בזמני הפנוי" לגלגה מיטל.
"היא ילדה מסכנה.. "
" לא פלא" עקמה מיטל את פיה.
"את שנונה היום מיטלי" אמרה תמר בכינוי החיבה שהיה שמור לזמנים בהם לא ידעה מה להגיד.
"נגמר שיעור לשון אם אנחנו לא רוצות להסתבך עוד יותר כדאי שנחזור" אמרה מיטל שלא ממין נץ עניין.
הם צעדו דוממות כל אחת ותוכניותיה היא, כל אחת ודרכה שלה שתי שבילים מפותלים וקרובים כל כך.
אני הייתי אני ואתן הייתן אתן! ? יפה שקראתן עד כאן זה היה ארוך.. ??