זה לא ששיניתי משהו

נשארתי אותה אחת.
אז ישבתי לי שם
מול הים
עם עומס ומחשבות מבלבלות
ולב שקט, בגוף צורח.
לא רציתי
גם לא ידעתי איך לפרוק
וכרגיל,
הייתי בטוחה שאצא משם שלווה ונקייה
עם אנרגיות חיוביות ורעננות חדשה
מסתבר
שטעם הגלידה לא הצליח להאפיל על הכאב בפנים
ולא משנה כמה אצא עם עצמי
כל עוד לא שונתה השיטה
כל הרע עדיין יישאר אצלי
ואין קיצורי דרך
רק זכרונות כואבים
ואם רוצים
אפשר משם לקחת את כל השבילים
אבל
הכאב יישאר עמוק בפנים
הבלגן והבדידות יהפכו לכוס הקפה שלי
וזהו.
כי לא משנה כמה אנסה לשנות
כל עוד לא אשנה את הדרך
אשאר אותה אחת.
מה לעשות,
התאהבתי בשביל הקוצים.