זה כזה נורא?

להרגיש יתומה בפורים
אני יודעת שאני לא צריכה לספר לכן שאני שונאת חגים,
אבל אולי בחג הזה הגזמתי?
תגידו,
זה כזה נורא שלא התרגשתי לקראת החג?
זה כזה נורא שלא ששתי בהכנות ובמשלוחי המנות?
זה כזה נורא שהחג הזה בכיתי יותר משצחקתי?
זה כזה נורא שעשיתי את מצוות היום רק כדי לעשות וי?
זה כזה נורא שלא הצלחתי להתרכז במגילה כי הלב היה במקום אחר?
זה כזה נורא שהרגשתי דיי בודדה בחג הזה?
זה כזה נורא שאיבדתי ליום אחד את שמחת החיים שלי?
זה כזה נורא שעטיתי על עצמי מסיכה מסוג אחר?
זה כזה נורא שכל היום הייתי אפופת מחשבות?
זה כזה נורא שאני מתגעגעת למשפחה של פעם?

זה כזה נורא?
אני לא יודעת.
אין מדד של "נוראויות" נכון? {איך כותבים את זה בכלל?!}
שבע ייפול צדיק וקם,
יבוא פסח ונדע.
ה' תן כוחות ותביא את משיח.