זה טעים, אבל אחר כך כואב

גם אם בהתחלה לא מרגישים
תקשיבי לי, מבטיחה שזה יהיה קצר. היום אנחנו חיים בתקופה של הצפת מידע, כל סוגי הידע בעולם חשופים מולינו בכמה הקשות זריזות…
אפשר לדעת הכל על הכל. אפשר להציץ ולראות ולהחשף למושגים ורעיונות וסגנונות של חיים,ובדיחות וכל מיני סולמות ערכים, בתוך הכף יד שלי , נמצא מאגר אינסופי של ידע.
ואת יודעת, רגילים לומר שידע זה כח. וככל שנדע יותר נוכל לפעול איתו.
אבל האמת, ותקשיבי לי טוב טוב, אין אשליה יותר גדולה מזאת.
אולי.. אולי אפשר לחשוב, שאנחנו שומעים את המידע, בוחנים אותו, ובוחרים מתוכו את מה שנראה לנו, אולי אפשר בפשטות לקחת את זה באיזי, ולחשוב שאני מסוגלת להחליט מה לקחת ומה לא.

אבל האמת היא שזה פשוט לא ככה, כל מידע שנכנס לתוכנו משנה אותנו!!!
זה לא שאני יושבת ובוחנת במשקפיים שלי בנייטרליות את מה שראיתי…
המידע משנה את המשקפיים שלי בלי שארצה. את קולטת? זה הזוי!
אז פתחתי, ראיתי סרטון, היא דיברה לא כמו שאני רוצה, וגם יצאה למקומות שזרים לי, וגם התלבשה זר. ולא נפרט. המידע פעיל, הוא פועל עלייך.
ואפשר לעבד אותך למין קובץ לפני ואחרי… לפני המידע ואחריו, זה סיפור שונה:(
שניה אחרונה של קשב, הגעתי לתכלס. לדעת משהו זה כמו לאכול משהו, אם זה לא בריא זה עושה כאב בטן.
תחשבי פעמיים לפני ההקשה הבאה, פליז.. בשבילך.
ההצפה של הידע מסבכת, הנפש נקרעת ונמשכת לכאן ולכאן. אל תעשי את זה יותר קשה. הידע שאכלנו וחשבנו ששכחנו, עדיין חי בתוכנו. הוא תוסס, הוא בוער, הוא עושה שם בלאגן בנפש…

שורה תחתונה, אנחנו צריכים לחשוב פעמיים לפני שנשמע/ נקרא/ נראה משהו.

אם זה בריא, וודאי… אבל אם מדובר במשהו רעיל, אני באמת רוצה שזה יהיה חלק ממני?