ועתה- מה השם שואל מעימנו??

מוקדש באהבה לכל אחת
מבחן החיים- לא פשוט. לפעמים יש שאלות שאין לנו עליהם תשובות.
ואנחנו הקטנות מנסות ללמוד את 'החומר'- את החיים. מצליחות ולא מצליחות.
מהחלון משתקפים מראות של דם, הרחובות רועדים באימה, סכינים חדות וערבים צמאי דם. עיניהם יורקות אש, כל שהם מבקשים הוא להמית.
המתח מורגש באוויר ומעיק על כולנו. מי יותר ומי פחות.
והקב"ה, אבא שלנו, יושב וכואב יחד אתנו. עצוב לו שעצוב לנו.
והוא מבכה על העם הקדוש והטהור הזה שנרדף, ומוכה, ומתבזה לעיניי הגויים. נשמות טהורות שנלקחו מאתנו בשבועות האחרונים, עשרות אם לא מאות יתומים ואלמנות. הלבבות שבורים וכואבים.
היום הזה אנחנו גדלות לדעת שאנחנו לא יודעות כלום. אנחנו לא מבינות חשבונות שמיים, רק יושבות בשקט על הרצפה ובוכות, כי על אבא'לה לא שואלים שאלות!
ואולי כל זה קורה- כדי שאני ואת נתעורר?!
שאני ואת נאמין בכוח הזה שיש לנו לקום מהשבר והקושי ולקדש את שם השם בעולם?!
ואולי רק צריך לפתוח עוד קצת את הלב, לעורר את הרגש היהודי שבנו, כי לב יהודי לא יכול להישאר אדיש מול השמועות והמראות הללו.
קחי לך, את יכולה! ברגע הזה משהו אחד קטן שאת מקבלת לעילוי נשמת הנרצחים ולשמירה על כולנו.
כי את כואבת ואוהבת ומשתתפת. כי את חלק מעם ישראל!!!