התוכחות שלי
"לא רק שלא הגעת בזמן, את גם מאחרת!!"
"מה מצחיק אותך? תספרי לכל הכיתה שכולנו נצחק"
"כןןן יש לי עיניים בגב!!!"
"אני נתתי לך רשות לעמוד?!"
לדעתי, אלה סתם משפטים שחוקים של מורה. בתור מורה מתחילה אני לא משתמשת בהם. נמאס לחזור על הרוטינה הזאת (שבי, אל תדברי, תוציאי ספר)
לדעתי יותר מקורי זה להסתובב בין הטורים עם יומן פתוח ולסמן בנות מחוסרות ספר (בררר איזה פחד, האמת עדיין לא ניסיתי את זה)
אה, אפשר גם סתם לשתוק ולהביט במבט מצמית (ככה כותבים את זה?) על תלמידה שמדברת, ואז כל הכיתה בלחץ מנסה להשתיק אותה. חחח זה הקטע האהוב עלי!
וכשהתלמידה קולטת שחיכיתי לה היא מסמיקה עד תנוכי אזניה. וואו איזה מורה קשוחה אני:)
תרגעו, אני לא מחנכת של אף אחת.
אני סה"כ מורה- סמינריסטית עם שעות מצומצמות. הסיכוי שאת קוראת עכשיו פוסט מהמורה שלך ל… הוא קטן ביותר. (ואם כן, אפשר לקרוא לפוסט הזה 'פוסט טראומה')
חח יאוו איזה מצחיק, בטח עכשיו המון מורות- סמינריסטיות חפות מפשע יהיו מסומנות כ"הילי". איזה בידור, הייתי משלמת כסף כדי לראות את זה!
עכשיו ברצינות,
אחד הדברים שהכי מפריעים לי, זה להעביר תוכחות על בנות.
אני אדם ששונא להעביר ביקורת, אז בפומבי להוכיח תלמידה על התנהגות מול כל הכיתה זה יותר מידי בשבילי (אז אםםם יש סיכוי קטן שאת תלמידה שלי, פליז תתנהגי יפה בשיעור שלי. עשינו עסק?)
אבל מה לעשות שזה חלק מהחיים. אני צריכה קצת להעמיד אתכן במקום, ואתן צריכות לשבת יפה בכיסא ולעשות לי חיים קלים:)
אוי זה יצא ממש מורתי, סליחה:)
פרשת השבוע, שוב פרשת האזינו, נקראת "שירת האזינו" ואף יש לה שם נוסף: "תושבחתא". מלשון שבח, כיוון שהיא מספרת על הניסים והנפלאות שהקב"ה עושה עם עמ"י.
בגלל שאנחנו קוראים את פרשת האזינו פעם שניה, ואנחנו נמצאות כעת בסוף שבוע, אני מבינה שאין לי אפשרות לעבוד על אף אחת מבינינו שלמדה חת"ת.
רפרוף קצר בפסוקי הפרשה מראה לנו שרוב ה"תושבחתא" שלנו דווקא עוסק באזהרות ותוכחות.
יותר מכך, את הפרשה הזו היו הלויים שרים בביהמ"ק, כל שבת חלק אחר. יוצא מכך שהיו שבתות בהם הלוויים היו "שרים" נטו דברי תוכחה.
מה הקשר בין דברי שבח לתוכחות, ואיך אפשר לשיר כזה תוכן בביהמ"ק?
בשביל לקבל תשובה, בואו נעשה סקירה קצרצרה על הפרשה שלנו:
בתחילת הפרשה מסופר על בחירתו של הקב"ה בנו: "יִמְצָאֵ֨הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר.."
אופס, אח"כ עמ"י בועטים במי שגידל וטיפח אותם: "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט"
בתגובה, הקב"ה מפנה גם הוא את גבו לעמ"י כאן יש חלק ארוך ונכבד הנקרא בפי כל "דברי תוכחות": "אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם.."
אל תדאגו, יש הפי אנד. בסוף הקב"ה מוחל לנו ואפילו מעניש את אוה"ע על מעשיהם: "וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ"
אחרי הסקירה שעשינו על הפרשה, אפשר לראות שהתוכחות של הקב"ה עלינו, לא באות ללא סיבה. הן חלק מתהליך שסופו טוב.
גם התוכחות, מבטאות את האהבה של הקב"ה אלינו שמוביל אותנו לגאולה.
עכשיו, הכל מובן.
מצד אחד בפרשה כתובות תוכחות. אבל מצד שני, הפרשה הזאת נקראת "שירה", והלויים שרו אותה בביהמ"ק. בגלל שהכל חלק מתהליך שלם, גם החלקים הפחות יפים, הם אבני דרך לתוצאה היפה.
אנחנו נמצאות עכשיו בשבת שובה.
השבת היחידה בשנה שנמצאת בין ר"ה ליוכ"פ.
במשך כל ימות השבוע בעשרת ימי תשובה, מתבטא העניין של "תשובה תתאה". חזרה בתשובה מתוך חרטה ומרירות.
לעומת זאת, בשבת שובה, מתבטא העניין של "תשובה עילאה". חזרה בתשובה מתוך שמחה.
דווקא מתוך אופן התשובה שלנו בשבת שובה, אנחנו יכולות להבין יותר את פרשת האזינו. איך תוכחות יכולות להשתלב בתוך שירה.
דווקא השבת, נוכל להבין יותר איך אפשר לשלב את התשובה עם השמחה. כשמתוודים על החטאים ורוצים להסיר אותם מעלינו, ומצד שני אנחנו שמחות על כך שהקב"ה גומל איתנו חסדים ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית כל רגע ורגע.
אז סליחה מכל תלמידותיי (וגם בשם כל חברותיי הסמינריסטיות) אולי נתתי מבט מצמית, או ביקשתי פעם ופעמיים להיות בשקט.
אבל אל דאגה חברות, זה חלק מתהליך טוב. אחרת, איך נלמד?
(נ.ב, הכיתה שאני מלמדת עשויה מבנות טהורות אחת אחת ומקסימות שאין כמוהן. אל חשש:)
גוט שבת וגמר חתימה טובה!
*מקור: ליקו"ש חלק כ"ד.
5 תגובות
חחח איזה חמודה את!
אני בטוחה שיסלחו לך?
ואוווו הילי!!!!
קודם כל בהצלחה ענקית לך בתור מורה!!!
דבר שני הפוסט פשוט מהמםםםםם כמו תמיד!!
ואוווו אחד ענק!!
ענקקקק!!
הלוואייייי שתיהי המורה שלי מישהוא!!!! את נישמעת מורה זורמת
לא התחלתי שבתבלי לקרוא תפוסט שלךךך
ותראי מה השעה?
מבינה באיזה לחץ אני:)
מושלםםםם הילי מחכה כל השבוע!!!
וואו!! הילי!!
מ ה מ ם. מתוק את.
גוט שבת:)