תפריט
אבדה לי אבדה
אחת יקרה
התמימות
צלולה וזכה, מלאה עד גדותיה
שוכנת בדלי ההוא, עם החור
זולגת לה, טיפין טיפין על השביל
ולא, לא היו שם זרעים
דבר לא צמח, ככל שעברו הימים
והיא זלגה, טיפה ועוד טיפה
מצטמקת, נעלמת
משאירה עקבות רטובות על קרקעית ריקה, מחוררת
ומגיעה לסוף השביל, ותוהה
לאן? לאן נעלמת לך
התמימות..
וכנראה שלתמיד
אל תקחו את זה כשיר דכאוני.. לכל אחד יש דודות לפעמים..
וחשוב לזכור: אנחנו אולי מאבדות תמימות, אבל יש דברים שאנחנו מקבלות. בינה, מבט רחב יותר..
תחשבו על זה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
אני בוכה שעה שעה על כך שהיא הלכה….
למרות שלא רואים, ולא מתארים לעצמם האנשים מסביב….
אבדתי דבר יקר, את הילדה הקטנה שבי, את יסולאל שלא התביישה שקראו לה יסולאלוש או יסולאלי…
הזאת שהלכה עם שתי קוקיות והייתה עם נמשים, רצה יחפה ועם בגדים בלי לפחד שירימו גבה על הטעם…
הזאת שלא ידעה כלום, בעיני כל אדם ברחוב יכל לקבל אמון, שלא צריכה לבחון סביבה את האנשים לבדוק אם הם נאמנים…
זאתי שהלב שלה לא מצולק ומדמם, שהיא לא מחליפה תחבשות כי מפחדת שהוא יכאב…
אני לא מוצאת כאן משהו טוב, את כן?
אמנם למדתי, אני כבר לא תמימה אבל גם התום נעלם….
כבר אי אפשר לשמח אותי רק מסוכריה על מקל, הרף עלה [לבלון הליום… ;-] ] אבל היא עדין רוצה סוכריה שהיא עצובה….
שלא יגידו לה עוד מצב רוח של גיל ההתבגרות… שיתנו לה חיבוק ויגידו לה הכל טוב, ניתן נשיקה וזה יעבור…
ואוו
את.. וואו.
את נשמעת מיוחדת,
ואיזה מבט בוגר על החיים.
כתיבה מושלמתתת ממש אהבתי
מה גרם לה ללכת ככה?
–
אנחנו אולי מאבדות תמימות, אבל יש דברים שאנחנו מקבלות. בינה, מבט רחב יותר..
תחשבו על זה
–
אנשים שתמיד רואים טוב😶
ב"ה..
את השיר כתבתי שנה שעברה אחרי איזה דיבור עם כמה בנות ושם בטעות נחשפתי לעולמות מושגים שהיו קצת רחוקים ממני… זה היה קצת הלם- שוק מהחברה הישראלית בתור חוצניקית שנקראה ישראלית בחול.. (אם להיות ישראלי נקרא לדבר עברית ולא לסבול אמריקאים.. חח)
עכשיו ראיתי אותו ואמרתי לעצמי שהוא חייב לראות אנשים 😉
לכן הוספתי את השורה האחרונה.. זה גם פשוט מסקנה שהגעתי אליה אח"כ.
וגם אני לא אוהבת אווירה דכאונית. במיוחד לא באתר שלנו..
(סלחו לי על ה3 נקודות האלה.. חח)
הזכרת לי רש"י של שבוע שעבר.
יום שני פרשת חוקת.
"תמימה"
בני ישראל נהיו בעלי מומין בחטא העגל,
תבוא פרה אדומה תמימה ותכפר עליהם
ויחזרו לתמותם.
"ויחזרו לתמותם"?!
הם כבר בעלי מום. זו עובדה קיימת. הראש שלהם כבר מונח בעניינים אחרים.
הייתי ילדה קטנה. ואז נחשפתי לעולם הרחב.. והראש, כבר לא שקוע רק ברבי ובחסידות. והלב..
והמחשבות בלילה, לפני שאני נרדמת, כבר לא משננות את השורות של התניא בע"פ שלמדתי היום.
הייתי ילדה קטנה. נקייה טהורה. ועכשיו כבר לא.
לפעמים נראה שזו דרך אל-חזור, שכבר זהו
שנגמר לי.
אפשר לחזור למה שהיה?!
"ויחזרו לתמותם"
כן.
אפשר לחזור.
מבטיחה.
זה לא אני הבטחתי; זה תורת אמת, תורת חיים, הוראה בחיים.
"ויחזרו לתמותם" תאמיני בעצמך שאת יכולה לחזור.
וואו!
שתדעי לך
זה אחד הדברים היפים שקראתי בחיי
כבר אמרתי את זה לחברות שלי
והם התלהבוווו
תודה לך על השיתוף!!
אני באמת מאמינה שאפשר לחזור בתשובה ולשנות את המבט על כל דבר בעולם!
רק צריכים לשמוע את האנשים ואת הדברים הנכונים ולהיטהר.
תודה נשמההה