השתקפות – 2

היא נמצאת בכל בית ויש כאלו בתים שאפילו בכל חדר.
המַרְאָה.
מה את רואה בה?
או אולי… מה היית רוצה לראות?

מקושרת
אני מביטה במראה
המצב לא נורא
על זה מדקדקת
להחליט כעת? בדבר מה מפקפקת
לא מוצאת החלטה
כי כבר הוחלטה הקטנה והפשוטה
אז אין מקום להתקדמות?
שואלת את עצמי בהשתוממות
אך בתוכי יודעת
שיש פרטים בהם לא נוגעת
אומרת לבבואתי
למה שלא תנסי איתי
אך היא מעדיפה להשלות
למושלמת להתחזות

אני והמראה
כשאחותי הייתה קטנה היא הייתה מסתכלת במראה ומושיטה יד, ומופתעת עד אימה כשהיד שלה נעצרה פתאום, חסומה על ידי זכוכית.

היא חשבה שהמראה היא דלת לעולם אחר, המשך של החדר, ולא הבינה למה היא לא מצליחה להיכנס.

חשבתן פעם מה היה קורה לו היינו נשענות על המראה ונופלות פתאום לתוך עולם אחר, נסתר מעין כל, על בנות דמותינו המופתעות?
אני כן.

זה מרחב אפשרויות בלתי רגיל, אפילו אתן חייבות להודות, אפילו אם אתן לא מבינות.
ואני לא ממש יכולה לתאר פה עכשיו את כל הסצנה, כי האתר ימחק לי על בטוח (ואני מצדיקה אותו בקטע הזה!).

מה שכן, זה הרבה מאוד אגו, הרבה מאוד תאווה.
ככה, ככה אני רוצה לחיות? כמו בהמה?

בהמה שלא מעניין אותה דבר חוץ מעצמה, בהמה שעושה כל היום רק מה שבא לה, ואם היא משתוקקת היא ממלאת את הצורך, כמו שניתן לעצמינו לאכול כל היום רק כי אנחנו רוצות.

אז בסופו של דבר, התורה מלמדת אותנו – איך לא להתנהג כמו בהמות.
ואני לא יכולה ליפול לתוך מראה בכלל.
חבל.
וד"ל.

חיית אש
עכשיו הבנתי למה הזולת הוא הראי.
אני יכולה לעמוד בזווית שלא אראה במראה את ההשתקפות של עצמי, אלא דווקא של אותו הזולת.
אבל בדיוק באותן הסיטואציות הדקות מסתתרת אני.