השקעה משתלמת

זווית של גאולה/1

שמש חמימה שלחה לי קרן זוהרת בסתם בוקר של חול, ולא יכולתי לעמוד מנגד.

השבתי לה בחיוך קורן והזדקפתי בנחישות, מתעוררת סופית ליום חדש ושגרתי.

הרחובות היו שקטים שעה שצעדתי לכיוון בית הספר.

הקדמתי היום, וטוב שכך. המורה קפלן לא סובלת איחורים, ואת האמת – גם אני לא.

בשיעור הראשון אני תלמידה חרוצה. לומדת היטב, משתתפת, פעילה ומבצעת את הוראות המורה בדייקנות.

שיעור שני. 10:42 בשעון הירוק שעל הקיר, והסוף המיוחל לא נראה באופק.

לו רק יכולתי לקצר את שיעור מתמטיקה ב 30 דק'!! הלמידה הייתה מתנהלת בצורה מצומצמת ומרוכזת.

15 דק' בדיוק. לא יותר. אולי פחות.

אבל עד אז.. אני יכולה להמשיך לחלום. ולהשתדל לפתור כמה שיותר תרגילים. ה' יעזור. אינטגרל.. בררר.. זו לא פונקציה בשבילי.

עוד שיעור, הפסקה, שיעור נוסף, הפסקת צהריים,שיעור אחרון ו – הביתה!

מוציאה את הפלאפון מהתיק סוף סוף. יום שלם הוא היה בשקט.. ניתן לו להשתחרר קצת.

היום בערב אני אמורה לצאת עם דבורי לקניות. מקווה שיהיה מוצלח בעז"ה.

צלצול קצר ואהוב. קיבלתי הודעה. איזה מבוקשת אני(: מי הפעם?

הודעה מאמא: "איך היה בלימודים מותק? היום בערב אני יוצאת עם אבא לכמה סידורים חשובים. אני רוצה שתישארי בבית ותעזרי לי להשגיח על הילדים ולהשכיב אותם"

לא. לא. לא. למה דווקא היום? ולמה דווקא אני?? אחותי ה'קטנה' והנהדרת, ילדה בוגרת וחביבה, יכולה לעשות את זה יופי בעצמה! כשאני הייתי בגילה.. אני לא אפרט מה, אבל בטוח עשיתי יותר ממנה.

אבל.. כיבוד הורים. זו מצווה. זה אפילו סוג של חובה.. אוף. המצפון החסידי שלי מתחיל להתעורר. הוא הולך להכריע אותי, אני בטוחה.

נשארתי בבית בסוף. לא הייתה לי ברירה. ולא הבנתי למה אני עושה את זה.

נתתי לקטנים לאכול ולשתות, לשחק ולרקוד, להרגע ולהתעייף ו— השכבתי אותם לישון סוף סוף.

עכשיו זה הזמן שלי להתבוננות פנימית. לחשוב קצת עם עצמי. מתסכל מאוד שנאלצתי להישאר היום בבית במקום לצאת לאן שתכננתי.. ואני מנסה לבדוק עם עצמי למה למרות שבחרתי להישאר, הייתי חמוצה ועצבנית כל הערב. אם אני כבר עושה מצווה, שתהיה בשלמות! אבל בעצם.. מה זה משנה? העיקר שאני עושה.

צלצול קצר ואהוב. שוב פעם קיבלתי הודעה. איזה מבוקשת אני(: מי הפעם?

הודעה מהמדריכה: "העבודה של 'כל ימי חייך להביא לימות המשיח', יכולה וצריכה להיות גם ברגע זה, על ידי התעוררות מחודשת בתוקף מחודש דעצם הנשמה, על ידי שמוסיף עוד מצווה אחת כדי 'להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות ולהביא לו ולהם תשועה והצלה'".

(משיחת פרשת תולדות ה'תשנ"ב)

מתעמקת רגע במה שכתוב שם בציטוט.. היא שולחת לי מידי פעם ענייני גאולה ומשיח קצרים, לפעמים אני קוראת אותם בעיון, לפעמים לא. הפעם קראתי, ונפעמתי.

כל מצווה שאני עושה יכולה להיות קריטית ומשמעותית כל כך! להפוך את העולם לגאולה! זה עוצמתי.

אני, במעשה אחד קטן, יכולה להכריע עולמות שלמים!! וואו. זה מחייב. אם ככה, המצווה הזו חייבת להיעשות בשלימות!!!

ו.. רגע!!! אם משיח מגיע הרגע בפוטנציאל, אז בעצם מה שאני עושה עכשיו זו הפעולה האחרונה – המצווה שיכולה להכריע!