הרווחתי להפסיד

זווית של גאולה/2

מאכזב להגיע לתחנה בדיוק כשהאוטובוס שלך עוזב אותה.

מאכזב עוד יותר לגלות שהאוטובוס הבא מגיע רק בעוד חצי שעה.

לפחות הספסל פנוי ואפשר לשבת עליו..

נאנחת בעייפות ומתיישבת, מניחה את התיק העמוס על הברכיים.

גן משחקים רועש ופעיל נמצא מעבר לכביש, וכשאין לך משהו טוב יותר לעשות, גם צפייה בילדים שמשחקים שם יכולה להיות מעניינת.

מגלשות, נדנדות, מתקני ספורט.. כמה זמן עבר מאז שעליתי על הדברים האלה בפעם האחרונה? וואו, שנים.. מצחיק להרגיש זקנה, אבל זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו תוך כדי הרהור נוסטלגי בשנות ילדותי הקסומות.

היי, נראה שמשהו מעניין קורה שם פתאום! נהירה המונית מתחילה, וחלק נכבד מילדי הגינה רצים לשטח המוצל שנמצא ליד הדשא, מתקבצים במעגל סביב ילד שנראה אומלל ואובד עצות. האזנה סמויה לאחד הילדים מגלה לי כי הילד המסכן שנראה כבן 9 בערך איבד סכום כסף. המטבע היקר שקיבל נפל לאחד הצינורות הפזורים שם, צינור דק וחלול, והמטבע הנכסף תקוע שם ומסרב לצאת.

אחד הילדים מתקרב עם ענף ארוך וצר, מכניס אותו בנחישות לקצה הצינור ומתחיל לדחוף. מסתבר שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה.. המטבע תקוע חזק ולא מוכן להשתחרר. ילדים נוספים מנסים את מזלם, המטבע מתקדם קצת לכיוון היציאה, אבל ללא הצלחה מיוחדת. המטבע עדיין תקוע עמוק בפנים.

אחותו הקטנה של הילדון שאיבד את המטבע מתחננת אליו שיתן לה לנסות גם, ואחרי הרבה שכנועים וניסיונות כושלים של חבריו הוא מוכן לתת לה לנסות. היא מכניסה את הענף, דוחפת קלות ו..הופ. המטבע נוחת על הדשא בנפילה רכה. היא הצליחה! הילדון מרוגש כולו שואל אותה בפליאה: "איך הצלחת?" והיא עונה לו במתיקות: "זה היה קל.. רק הייתי צריכה לדחוף טיפה וזה יצא" אחד הילדים מסביב מתערב ואומר: "טוב, זה רק בגלל שאנחנו דחפנו את זה לפני כן.. בלעדינו לא היה לה סיכוי להצליח".

נכון מאוד. כמה שהוא צודק הילד הזה.

"ידוע המשל המובא בספרי מוסר, שכאשר ננס עומד על גבי ענק, הוא מסוגל לראות למרחק רב יותר מאשר הענק.

הדורות הראשונים היו ענקים, ולגביהם אין אנו אלא ננסים, ואעפ"כ, היות שעבודת דורנו באה לאחרי עבודתם, הרי שהיא דווקא תביא את הגאולה".

(משיחת אחרון של פסח ה'תשמ"ב)

האוטובוס הגיע סוף סוף.

עולה בקלילות, משלמת ומתיישבת באחד המקומות הפנויים.

נקודה טובה למחשבה נתנו לי הילדים האלה..

איזה השגחה פרטית שהפסדתי את האוטובוס הקודם!