הרהורים מהבית אבות

'אני רוצה לכתוב פוסט'
אני.רוצה.לכתוב.פוסט.
אני? רוצה? לכתוב? פוסט?
מוזר.. איך הגעתי לכאן.
לכאן הייתי נכנסת בשנות התיכון המוקדמות שלי, אי שם בעבר הלוט בערפל.
פותחת פוסט, חושבת על מה אני רוצה להגג היום, ממלאת מכסה מסוימת של מילים, עם תוכן או בלעדיו.
שולחת. מתחרטת עשרות פעמים, לעיתים מבטלת. לעיתים לא. ממתינה לתגובות.
היו ימים..
עברו שנים.
משהו כמו 4-5 שנים מאז הפוסט האחרון שנשלח לאוויר האתר.
משהו כמו 7 😮 שנים מאז הפוסט הראשון.
והמתנה עיקשת לקובץ שירד למחשב גרמה לי להיכנס ללב הוורוד מזכרונותיי, לרפרף קצת על דברים שעלו. לתהות איך חולפות השנים ונושאי השיחה לא משתנים במאומה.
ולהידהם (להיות מודהמת כלומר) כמה אני עברתי מאז העסיקו אותי כל הנושאים הללו.
איפה הייתי אז, ואיפה היום. אייאייאיי 👵 (=סתם מאחורי הקלעים קטנטן על האימוג'י הזה, חיפשתי בחיפוש של האימוג'ים 'סבתא' לא היו תוצאות ואז קלטתי שהגיוני שסבתא שלי לא נמצאת באימוג'ים. מבריק שלי. ולמי שתוהה- לאחמ"כ חיפשתי זקנה, הא!)
אז אני כאן.
ועברו שנים.
וגיל ההתבגרות, היה ונגמר. השאיר רשמים. הצמיח את החיים.
אוטוטו והבית שלי מוקם.
עוד רגע מסיימת סמינר.
אני. א נ י. א.נ.י. א-נ-י. כמה אנוכיות כמה. טפווככס.
שתדעו שלגדול זה מוזר, אני מידי שנה צובטת את עצמי- את- הגעת לגיל הזה??
זה מוזר, באמת.
עוד לא מעכלת שסיימתי גן חובה,
וכבר מחליפה קידומת..
~יומני שלום, גיליתי שמשנה לשנה אני רק נהיית מוזרה יותר יותר 😭 כמה אפשר לבלבל בשכל לילדות אומללות?? מה את רוצה מחייהן? בתקווה לייעוץ דחוף, אני~